שינויים.

אני יודעת. אני זוכרת את זה.

אני חושבת שאני גם די מאושרת עכשיו,

אז מה אם יש בתוך זה גם עצב ופחד וכאב.

זה לא אומר שלא אושר.

הייתי רוצה שנצליח,

בחיי שהייתי רוצה.

איכשהו הייתי נורא שלווה עד עכשיו,

עם הרעיון של חסרונך.

אבל זה רק כי רוב הזמן לא חשבתי,

וכשחשבתי אז ניסיתי לחשוב על כל מה שרע בך.

ויש בך מלא דברים שלא מסכימה איתם

ושהם די פוגעים

וכשאני חושבת על למה אני אוהבת אותך-

לא מצליחה לעשות באמת רשימה.

זה סתם העובדה הזאת שכיף לי איתך

שאתה כזה שטותניק שזה מרגיש נוח להיות גם

וזה שיש לך עיניים מדהימות

ואני מתה על הפנים האלה שמביטות בי

וגם זה שאתה גבוה

ולמרות ששונאת את זה,

גם אוהבת את זה שיש לך בטן שמנמנה.

אופס,

אולי כן יכולה לעשות רשימה.

הייתי רוצה שנצליח,

בחיי שהייתי רוצה.

הייתי רוצה שתהיה יותר רגיש,

ואולי אני קצת פחות.

הייתי רוצה שתבין שזוגיות זו שותפות לכל דבר,

והייתי רוצה שתפסיק לחשוב שאתה צריך הכל לבד.

הייתי רוצה שאני אדע להיות יותר לבד גם בתוכך.

(נשמע רע)

הייתי רוצה ששנינו נהיה פחות צודקים,

או לא בהכרח פחות צודקים

אלא יותר צודקים באותם הדברים

ושלא נצטרך להוכיח שאנחנו אוהבים להתווכח

כל

פעם

מחדש.

כי תכלס, אני בכלל לא אוהבת להתווכח-

איתך.

הייתי רוצה שנצליח. 

שנאהב עד הזריחה,

שנטייל עם הכלב.

שנבכה יחד

ונצחק יחד.

הייתי רוצה שנהיה סיפור אהבה.

אחד כזה שרק נמשך

ונמשך

עד עצם היום ההוא,

ולא אחד כזה שנגמר.

הייתי רוצה שתכעס פחות,

ושתלמד לבטא רגשות באופן שלא הורס אותי,

הייתי רוצה שתעוף איתי לשמיים.

הייתי רוצה שנהיה אחרים.

שניים כאלה,

שאוהבים בעוצמות שלנו-

אבל כועסים פחות

מתאימים יותר

שלווים יותר.

ואני לא חושבת שזה אפשרי אצלנו.

פשוט לא חושבת שאפשרי.

אז משהו כאן לא הגיוני,

נכון.

איך כל כך אוהבים

ואיך כלכך כועסים

איך כלכך כיף

ואיך כלכך כואב.

איך?

אבל אני חושבת ש,

אתה אוהב יותר.

ואני חושבת ש,

אני רוצה לאהוב.

ואני חושבת שלעולם לא תוכל לסלוח לי על תגלית.

אני לא יודעת אם אני אוכל.

אתה צריך מישהי שתילחם בך

שתענה לך חזרה

שתאלף אותך

או מישהי כנועה

שתעשה כל מה שרק תרצה

ואני לא אף אחת מהן.

אני צריכה מישהו רגיש

ומתוק

עם לב ענקי 

ורצון לטרוף את העולם הזה

ומישהו גם,

שלא יעשה כל מה שארצה.

איזה דיסוננס שאנחנו.

איזה דיסוננס שהיינו.

ועודנו תמיד.