שינויים.

דברים נגמרים. זה האופי של דברים.

להיגמר.

(גם זה יעבור גם זה יעבור גם זה יעבור)

חשבתי על זה שבא לי לתת לך מכות רצח,

וזה לא בריא.

חשבתי על זה שאני לא רוצה אותך בתור האבא של הילדים שלי,

אז למה נשארת.

שיתפתי בראשון.

שיתפתי שאני על הסף.

לא הגעתי לסף,

ואני שמחה על כך. התוצאות היו הרסניות לשנינו.

איכשהו, שמחה שסיימת בזה

"אני לא מעריך אותך.

אני חושב שרוב מה שאת אומרת זה שטויות".

פתאום הכל הסתדר. המגעילות שלך, החוסר כבוד.

אולי נוח לי לראות את זה ככה,

אבל נתת לי הצדקה לראות את זה ככה.

וזה כיף. באמת.

לא מבינה איך אתה יכול לאהוב כלכך מישהי שאתה לא מעריך,

אבל זו כבר שאלה שאתה אולי תתעסק בה בעצמך.

לא אחזור יותר. חשבתי שהפעם הקודמת תהיה הסופית, באמת.

אבל הגעגוע שבר אותי.

אבל אם אני אחזור אלייך אחרי שאמרת לי שאתה לא מעריך אותי,

זה אומר שאני לא מעריכה את עצמי.

ו, וואלה. לא מגיע לי לא להעריך את עצמי.

אני חכמה, יפהפייה, רגישה, טובת לב, אמיצה בטירוף.

וואלה, לא מגיע לא להעריך את עצמי.

ובטח לא מגיע לי בנזוג שלא מעריך אותי.

הקשר הזה הוציא ממני את כל הרע שבי.

וזה הגעיל אותי.

ועכשיו, אנחנו ממשיכים הלאה.

דברים נגמרים. זה טבעם של הדברים-

להיגמר.

זה כואב, זה צריך לכאוב-

אבל זה יעבור. זה מה שיפה בי,

שאני ממשיכה. שאני חיה- גם את הכאב וגם את האושר.

אני אקום. וזה לא יהיה קל,

אבל אני אקום.

גם זה יעבור גם זה יעבור גם זה יעבור.

לא להאמין שדווקא שיר כזה, של מישהו שהשם במה שלו הוא "טונה",

דווקא הוא-

נתקע לי. מעודד לי. עושה לי טוב בבפנים הזה.

הכל זמני.