לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

שינויים.


remember yesterday, live today, think tomorrow

כינוי:  גברת בשינוי אדרת.

בת: 33

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2015

lost


אתה לא מודע עדיין לזה שאתמול נפרדו דרכינו.

ואני גם לא אגיד לך את זה עד שתיצור איתי קשר,

ולמרות שמקווה שתיצור קשר-

אני ממש לא חושבת שזה יקרה.

 

וזו החלטה בוגרת מצידי, סך הכל.

אתה לא עושה לי טוב

כלומר..

אתה עושה לי מלא טוב.

ושם טמונה הבעיה.

(אבל פגעת לפני כמה ימים. היית כזה חצוף בהערה הזו,

ופתאום הבנתי עכשיו כמה שהחוסר אמפתיה שטענתי אליה- באמת נמצאת שם.

אתה מתוק, אתה בחור טוב, אתה מלא בשמחה ואושר,

אבל אתה לא מסוגל להתמודד עם החיים. עם האמת, עם השליליות, עם הפחד.

כי הרבה יותר קל לטאטא מתחת לשטיח ולחייך,

נכון?)


הקשר הזה היה דפוק. הוא היה דפוק לפני דן ואחרי דן,

ואני כלכך כועסת על עצמי שנשארתי, וחזרתי, 

וכועסת עלייך שהיית כזה מניאק לפעמים.

"צרימה קלה" עאלק. "צר לי שהסתיים בצרימה קלה".

אדיוט, כשאתה אומר לחברה שלך שאתה לא מעריך אותה ורוב מה שהיא אומרת זה שטויות,

ואלו המילים האחרונות שיוצאות לך מהפה,

זו לא "צרימה קלה".

לא הייתי צריכה לשלוח לך סמס. ניסיתי להיות בוגרת, קלילה.

מקווה שלפחות צבט לך קצת בלב ששמעת אותי כלכך מאושרת אחרי הפרידה.

 

הקשר הזה היה דפוק. לפני דן, ואחרי דן,

אבל בחיי שאני מצטערת על דן.

כל קשר של אהבה לא צריך לקבל כאפה כזאת,

ולמרות שיש לי מלא אנטי אלייך-

אתה של אותה תקופה..

לא הגיע לך.

(אתה של עכשיו, או לפחות האחרון שהכרתי..

וואלה, לא יודעת אם לא הגיע לך).

 

אני באמת מצטערת. זה לפעמים מכה לי בפנים,

והקטע הכי נורא..

שזו הייתה נשיקה טובה.

הוא רצה להמשיך אותה, ואני שבאותה שנייה שנישקתי הבנתי מה עשיתי-

הפסקתי אותו,

אבל.

היה בי צד שממש לא רצה להפסיק.

 

דאמ.

דאמ.

איך יכולנו ליפול ככה, שנינו?

ואתה עוד חירטטת לי את השכל על זה שאתה רואה אותי אשתך, אם ילדיך?

תגיד לי, איך אתה לא מתבייש? אפילו את עצמך אתה לא מעריך-

אם אתה נמצא בקשר בו אם ילדייך היא דמות שלא שווה הערכה בעינייך.

 

סעמק.


נמאס לי.


נועדתי לגדולות, אני יודעת את זה. אני מרגישה את זה.

לא נועדתי להיות מזכירה, ולא להיות עקרת בית. נועדתי לצעוק.

אני פשוט עדיין לא יודעת מה אני אמורה לצעוק, איך ואיפה.

אבל אני יודעת שיש לי קול שצריך להישמע.

 

בברכת סעמק אפשר שהחיים האלה כבר יסתדרו?@!

אני.

 

(לעצמי-

אני באמת מאושרת. רגעי נפילה שכאלו לא גורעים. כלומר, הם גורעים רגעית,

אבל- טוב לי. והיה היום אחלה אימון, ובכלל יום מעולה.

אפילו התחלתי עם מישהו. אולי זה שקצת נפנף עשה לי רע.

ממ.)

נכתב על ידי גברת בשינוי אדרת. , 20/9/2015 01:32   בקטגוריות סוג של סוף  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של גברת בשינוי אדרת. ב-20/9/2015 18:45




34,980
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לגברת בשינוי אדרת. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על גברת בשינוי אדרת. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)