שינויים.

אני פאקינג לא מכירה אותך בכלל, אה?

ישבתי אצלך. איתך. שוב במרפסת הזו, שוב עם השיחות האלו, שוב אתה ושוב אני.

כל מה שחשבתי זה כמה אתה יפה. כמה מדהימות העיניים האלו,

כמה יפה החיוך הזה,

כמה בא לי על הליטוף הזה.

והרגיש לי הכל.. סתמי.

לא ערגתי, לא חשבתי "דאמ, התגעגעתי".

חשבתי שהתקדמתי. חשבתי ש,

דאמ, אני בכלל לא מכירה אותך.

אתה אפילו לא כזה מעניין אותי ו,

ואז הייתי צריכה ללכת. והלב שלי החסיר פעימה,

ואתה חיבקת חיבוק אוחז.

נבלעת בתוכי ואני בתוכך ו

אני פאקינג לא מכירה אותך בכלל. בכלל.

שביב בנאדם.

אני רוצה להיבלע בך, בכל זאת.

אולי זה בעיקר תשוקה באמת, משיכה.

אולי זה געגוע לאינטימיות.

זה המון מזה,

הגעגוע הזה לאינטימיות הזו.

ללישון ביחד

לליטופים שלך

לחיבוקים שלך.

דאמ, החיבוקים שלך.