שינויים.

נמרוד,

אתה הולך להיות נימי2?

אני עושה טעויות מכוונות.

אני מתגעגעת פתאום. יש בחוץ חבר'ה צעירים עם גיטרה ששרים שירי שבת,

ולאחר שמוצפת זכרונות צבא חיוביים ביותר,

עולה לי בבת אחת הסלון של ירין. אבי. חברו של אבי. משה. שישי בערב, אנחנו אחרי ארוחת שישי,

ואני מתעקשת על שירי שבת.

אני, מכולם.

ויש משהו אחוותי, משהו שלו באופן מרגש.

כל השבתות שנטשתי קצת את החילוניות וחיבקתי קצת את הדת,

עשו לי חם בלב.

שקט, שלווה ואיזשהי הרגשה אחרת.. של קסם.

אני צריכה לעשות איזו תפנית בחיים שלי. אני לא יכולה יותר לעבוד שבתות, זה לא הגיוני.

כשאחזור מחו"ל, כשאחזור מחו"ל.

(מה יהיה כשאחזור? תיעלם לי יחד עם כולם?

אהבה באה ואהבה הולכת.

ואתה אפילו עוד לא בגדר אהבה)

אתה פשוט יפה.

אני לא יכולה להסיט ממך את המבט. 

החיוך הקסום שלך, המבוייש.

יש בך משהו עדין וקשוח יחדיו, וזה מקסים.

בא לי רק להסתכל עלייך כל היום..

שבית אותי בערך 2 דק' אחרי שהתיישבנו.

אלוהים.

מה קורה עם הלב שלי הזה,

איך הוא מצליח ללכת אחר אנשים כלכך מהר?

להנות מהבינתיים

להנות מהבינתיים

להנות מהבינתיים