שינויים.

השבועיים-שלושה האחרונים היו מלאים בערפל. 

ערפל לא נעים, סמיך כזה, שמקשה עליי לראות אושר זוהר.

הקבוצה שלי שהתפרקה לה ועימתה אותי עם כל החששות של מי אני בתור מנחה,

הרגשות האוהבים לאנשים הלא נכונים,

יחד עם חוסר גדול באנשים נכונים,

וחולי שצבע לי חולשה את הכל. 

סירוב של דורון מעורר בי ערפל מהסוג הנבגד. אבל נבגד במסווה, שהרי הוא לא חייב לי דבר. 

נבגד בעצמי. הרי ידעתי, ידעתי כבר מזמן- הוא לא שלי, אני לא שלו,

ואהבה לא תהיה בינינו. 

זמני.

אני ממלאה את עצמי בתחליפי אהבה,

ואח"כ בוכה שזה כואב שהם לא אוהבים באמת. 

אני צריכה לסיים קשרים שעושים לי רע,

אני צריכה להתאמן בלהיפרד גם כשכואב- כי לטווח הארוך זה יותר טוב לי. 

אני צריכה להפסיק לדחות את הקץ.

ו.

לא יודעת

איך

עושים את זה.

כלומר, טכנית אני יודעת. כמובן. 

אבל, יש בפרידה הרבה יותר מהחלטה על מיקום ובחירת מילים מותאמות. 

יש בה גם את המילים שלעולם לא ייאמרו יותר,

ומגע שייעלם,

והרגשות שישנם אשר נאמרים בלי מילים

ומבטים מתחמקים. 

עם זאת,

ברור לי שהערפל של התקופה הזו אולי יהיה פחות סמיך,

אך כדי שייעלם לחלוטין- אל לי לחכות לשינוי במזג אוויר.

בחירה להעלים מחיי אנשים שאני אוהבת.

שניים במספר, שניים במכה.

מבלבלים את ליבי ו,

נבגדת. על ידי.