שינויים.

היום התהלכתי בירושלים כתיירת.

כתיירת, אני רואה דברים אחרת. הכל לאט יותר. אני לא ממהרת לשום מקום,

ויש לי רצון להכיר את העיר הזו. 

היום, הבית שלי בשלוש השנים האחרונות היה פתאום זר,

אבל בצורה מוכרת ואהובה מאוד.

רציתי להכיר כל אבן ואדם,

רציתי לחכות לרגע המדויק בו שבת נכנסת. כי שבת בירושלים, זה מיוחד.

אני מסתכלת על ירושלים היפה הזו, המיוחדת הזו.

על הישן אל מול חדש,

היהודי עם ערבי

תייר עם מקומי. 

האוויר פה נקי ואין שומדבר שמוריד לי את החיוך מהפנים, לא אתן לשומדבר להוריד לי את החיוך מהפנים.

הרגע הוא עכשיו והעכשיו הוא כל מה שחשוב.

נעצרתי על ספסל אל מול יפו. 

מכוניות אחרונות חוצות, פסי הרכבת ריקים.

צפירה.

יש בה מין הבכי, קונוטציית זיכרון של מוות. 

המהלכים אינם נעצרו, אך ירושלים הטכנולוגית כן. 

בירושלים של שבת אין טכנולוגיה ויש בה משהו שקט ורגוע הרבה יותר. 

אני בוחנת כל סמטה ומרגישה שירושלים חדשה לי,

ואני מתאהבת בה אף יותר. 

השילוב הזה של מוכרת אך חדשה,

בית אך זרות-

מעורר בי התרגשות שקשה לי להסביר. 

אני חושבת על אהרון, ועל זה שהוא הכיר לי צדדים אחרים בדת ובעצמי,

ואני מתגעגעת. 

אני ממששת את נרות השבת שיש לי בכיס,

שאישה דתייה עם שפם נתנה לי בת"א. 

כל השילוב הזה מצחיק אותי ואני רוצה להדליק נרות שבת.

אני חושבת על הברכה שאברך ואין בה אלוהים,

אבל יש בה הודיה גדולה לעולם הזה שמלא בטוב. 

ועכשיו בכי.

בכי של התרגשות ואושר טהורים של ממש,

כי לא חוויתי שמחה כזו מזה זמן רב. 

לבד נקי כזה, שלם. תחושת בית שעוטף אותי.

אני יושבת במרפסת, וקריר באופן נעים כזה. אני עטופה בסווצ'ירט גדול עליי של בנזוג ישן מאוד,

שאפילו הוא עלה לי בחיוך היום בת"א הזו שהייתה פעם שלנו. 

הנוף שלי הוא עצים חצי ירוקים וחצי חומים וחורפיים,

יחד עם בתים חצי ישנים וחצי חדשים.

המוזיקה שלי היא הרוח בעלים, ציפורים וטיפות מהמזגן של קומה מעליי. 

אני חושבת שאני אפילו שומעת קולות דיבורים רחוקים.

משהו חי מאוד בתוך השלווה הזו, וזה עושה לי כלכך טוב להיות מסוגלת לבודד כל צליל לכדי מקורו. 

זו לא המולה שבה אי אפשר להבחין בדבר. אפילו כשאני מקשיבה כתיירת,

אני לומדת יותר. 

אני עוצרת.

אני לא תיירת, ואני בעצם שונאת כשאומרים על הגולן "זה ממש חו"ל פה".

כי זה לא חו"ל, זו הארץ. והארץ שלנו מדהימה בפני עצמה על כל גווניה בלי שנצטרך להשוות אותה לחופשה מחוץ לה.

אני לא תיירת, אני דיירת.

אני גרה כאן ומאושרת מהכאן שיצרתי לי. בחרתי נכון. 

שבת שלום.