שינויים.

יש רגעים בהם אני מרגישה

שאני דווקא מאושרת, בלעדייך.

אני נזכרת ברוע שיצא ממך

ברוע שיצא ממני

וכואב לי הלב על עזיבה מאוחרת מדי ללב הכואב שלי.

יש רגעים בהם אני מרגישה שאני הכי מאושרת עכשיו. בלבד. 

אך ישנם רגעים בהם אני מרגישה שאני חולמת אותך,

חושבת אותך,

מתגעגעת אלייך,

ולמעשה-

מין חיה אותך בתוכי עדיין.

גם 8 חודשים אחרי. 

הכרתי מישהו. למעשה, הכרתי הרבה מישהו-אים אחרייך. חלקם הצליחו לרגש עד מאוד,

אחד גם קיוויתי שיישאר לנצח.

הוא לא.

ועכשיו הכרתי מישהו שפתאום מרגיש לי כלכך בריא לי

דווקא בגלל שאני לא עפה. דווקא בגלל שאין לי מיליון פרפרים.

דווקא בגלל שזה נבנה לאט-לאט

מזחל לגולם

ואולי בסוף יהיה פרפר.

אבל הנה, דווקא לאחר שכתבתי שיר עליו-

אני באה לכאן לכתוב אלייך.

כאילו יש בי עוד חלקיק קטן שמקווה שתצוץ. תצוץ אתה שהכרתי,

ותתנצל. על כל הרוע שהיית,

על זה שצמצמת אותנו לכדי פרידה כואבת להחריד

מגעילה

ובועטת. 

אני כלכך רוצה לחיות זוגיות אחרייך.

דורון היה חצי כזה. חצי זוגיות, חצי אהבה.

הרבה רצון ותקווה.

הוא הלך. 

אני אוהבת לאהוב את כל הגברים שאחרייך. כמה מגוון ויופי יש באנושות שהיא לא אתה.

אך עוד לא התאהבתי,

וזה חסר לי לריפוי. זה חסר לי להיות נוכחת באמת לכך שיש אהבה שהיא לא אתה. 

אהבה שלי.

יש בי עוד חלקיק קטן שמקווה שתצוץ. אפילו באיזו פינת רחוב, איפושהו בין בן יהודה לאגרון.

תיתקל. תופתע.

גם אני.

תגיד סליחה. ואני ארגיש, שזה כנה ואמיתי.

ואמשיך.

אבל באמת אמשיך.

לזוגיות שהיא לא אתה.