שינויים.

היום פעם ראשונה מזה הרבה זמן שקיוויתי שכן.

הסתכלתי בתמונות שלך בונה דברים בבוץ, ומחייך,

ומכיוון שכמעט בטוחה שעזבת את הצד הריאלי (בשנה איחור, כנראה, אבל עדיף מאוחר מלעולם לא)-

שמחתי לראות שעוסק בצד האמנותי שלך. תהיתי אם המוות של אמא שלך דחף לשם עוד יותר.

זה חייך אותי, לראות אותך מחייך. 

אהבתי אותך יותר משאני יכולה להבין בכלל. פעם ב אני מוצאת כתבים ישנים עלייך. 

אהבתי אותך, אבל לא עשית אותי מאושרת. שנינו נכשלנו בזה, למען האמת. לעשות את עצמנו, ואת הצד השני, מאושרים. 

אהבתי אותך בכל ליבי, בכל גופי, בכל נשמתי. ומאז לכתך, אהבתי אחרים. אהבתי בכל מיני דרכים. אהבתי דרך תשוקה, אהבתי דרך פנטזיות, אהבתי דרך מבטים. אבל עוד לא אהבתי אף אחד כפי שאהבתי אותך. עוד לא אהבתי אף אחד דרך הווה מעורבב בעתיד. 

גיא עוזב עוד מעט. 

כשנחתה עליי ההבנה הזו, לפני כחודש... הסרתי רשמית בפני עצמי את התנזרות הסקס. 

וחשבתי שניפגש מלא, ונרשה לעצמנו לאהוב לפני שיילך על-אמת.

זה לא קרה.

בינתיים גם לא בטוח שאראה אותו עוד לפני שיילך. על-אמת. 

גיא הוא לא אהבה. הוא.. הוא משהו. הוא ממלא אצלי משהו בלב, ועד שמילא אצלי געגוע בחודש האחרון,

לא חשבתי שהוא כזה משהו. 

גיא הוא געגוע. 

גם אתה געגוע. אבל מהסוג שנצרב בעור,

זה שכבר שם וחיים איתו. כמו קעקוע.

אך כזה שלא בחרתי.

הייתי רוצה לדבר איתך. חסמת כל גישה, וכנראה עדיף שכך..

אבל הייתי רוצה. פעם ב אני נזכרת לעצמי שאתה גר בירושלים ויש סיכוי שניתקל זה בזה ואני אפילו מקווה לזה.

חברות אומרות שעדיף לי שלא. ובטח תמצא דרכים להיות מגעיל אליי ולשבור לי את הלב גם במפגש ארעי שכזה

(עדיין תאשים אותי שהרגתי אותך?)..

אבל, 

יש בי תקווה שצמחת, והתפכחת,

ונוכל לדבר.

זה לא יקרה. כנראה שלא המפגש הארעי,

אבל בטח שלא השיחה. 

אהבתי אותך יותר משאני יכולה להבין.

אני חושבת שאני עדיין אוהבת אותך. אוהבת דרך כאב.

אז, אתה מאושר?

אני כן. אני באמת כן. למרות שהפוסט הזה טוען אחרת.

אני עצובה עכשיו. אני עצובה שכואב לי גם (כמעט) שנה אחרי,

ושהיומולדת הראשונה שלך בלעדי אמא שלך היא גם הראשונה בלעדיי,

ושהפסח הראשון שלך בלעדי אמא שלך, הוא גם הראשון בלעדיי

ושאולי יכולתי לחבק וזה היה עוזר.

אני עצובה שגיא עוזב. אני עצובה שאנחנו לא כאן להתחבק,

בעיקר זה.

פעם שעברה הוא שאל אותי אם אתגעגע. שאלתי שוב לכמה טס,

אז ענה חצי שנה. אז אמרתי בציניות שכזו, שאולי. 

בטח שאתגעגע, טיפשון.

מותר לאהוב גם דרך תשוקה.