שינויים.

אני מתחילה להיות מאושרת בזרועותייך ובשפתותייך

והרי זה ידוע שאני מתלהבת נורא מהר

ואז נשבר לי הלב נורא מהר

אבל אולי איתך לא יישבר לי.

או אולי, לא תוך שניה וחצי. 

אני יודעת שזה מלחיץ, שאני ככה מתלהבת. אני חושבת שאילו לא הייתי אני,

ומישהו היה מתלהב ממני תוך שניה ברמה כזו,

זה היה לי מרתיע.

אז אני שומרת את ההתלהבות, לדפי היומן והלב,

ומחכה שיהיה מותר.

פתאום נזכרתי בשיר שפעם כתבתי. 

לא זוכרת את כולו,

אבל היה שם משפט-

'אז אפשר שתגיד כבר שאוהב,

בכדי שאוכל להגיד גם אני?'.

אולי זה בכלל היה איזה פוסט בבלוג.

בכל אופן,

אני רחוקה שנות אור מלאהוב אותך..

אבל הלב שלי מתחיל להתעורר

ואני לא רוצה להתלהב עדיין

אז אפשר שתתלהב גם אתה?

ועם ובלי קשר-

אני מתבגרת בקצב מפחיד. הנה מסיימת לי שנה שנייה בלימודים, ולפני שאשים לב אהיה בתואר שני,

וזה הכל גם מרגש

אבל גם ממש מדכא ומפחיד

כי אני בכלל לא רוצה להתבגר

ואני שונאת את זה שלנשים יש שעון ביולוגי

והרי ברור שארצה ילדים... אבל עוד לא. עוד ממש לא.

אז כוסעומו ההתבגרות הזו.

עוד שנתיים לשלושים והספירה ממשיכה.