שינויים.

החתול בחוץ אוכל משו שמישו שם לו שם. השכן ממול שוכב על הדשא בלי חולצה (אוי, איכס. הוא בן 50 בערך!) וסתם נהנה מאחה"צ נעים. אני שומעת מוזיקה (סיסטם, אם אתם מתעקשים לדעת. כלומר, סיסטם אופ א דאוון). שומעת כלב נובח, ודווקא לא מתחרפנת מזה.

מסתכלת מהחלון... השמש זורחת, הציפורים מצייצות (טוב, אני לא שומעת אותן, אבל אני בטוחה שהן שם איפושהו) וחזרתי, בערך, לדבר עם א' אחרי כל מה שקרה. (נו, עזבו. סתם דפוק).

יש לי את ד' ול'. ויש את כל שאר החבורה שאני קצת מתחברת איתם. ויש גם את החבורה הקודמת שלי (נו, שלושת ה-א') שדי נמאס לי מהן, אבל.. אני חזרתי אליהן, כלומר.. בערך. קצת.

ו.. החיים יפים. ויש שמש. ואני שמחה... לא בגלל משו מסוים, אבל אני שמחה. ומסבר שאני דווקא נראית בסדר, יותר מד' לפחות (=. ומסתבר שיש כאלו שאכפת להם ממני. ומסתבר שלפעמים יש גם רגעים שאני לא רוצה לבכות. ויש למה לחיות, מסתבר. לא, אני סתם משמיצה- אני אוהבת לחיות. סתם נורא מעצבן לפעמים לחיות.. אבל די! לא עכשיו. עכשיו אני שמחה, וטוב לי. ויש כאלו שאכפת להם ממני. ויאיי.

כמה חרא שכל זה ייגמר תוך כמה דקות.