שישה מיליון שלא יחיו יותר, לא יצחקו יותר, לא יבכו יותר, לא יאהבו יותר.
שישה מיליון קורבנות במלחמת הרוע הזאת.
שישה מיליון זה מספר בלתי נקלט של אנשים. שישה מיליון זה כמו מספר האנשים שיש במדינת ישראל. מדינה שלמה, אתם קולטים? מדינה שלמה נרצחה בעינויים ע"י אותו רוצח אכזר, רשע, פסיכופת (ועוד הרבה הרבה מילות גנאי שכאלו) שנקרא היטלר.
מדינה שלמה, מתינוקות ועד זקנים, נרצחה בדם אכזר וקר כאשר כל פשעם היה- להיוולד.
גזים. יריות. רעב. תלייה. שריפה. הצלפות. מכות. זה רק חלק קטן מצורות ההריגה שהיו שם.
צפירה. תמונות רצות לי מול העיניים. ילדים רזים הרבה יותר מידי נכנסים רק כדי להתקלח, ולא חוזרים. אימהות הולכות לעבוד, כי מכריחים אותן, ומתות מרעב, מחום, מירייה של חייל גרמני שלא הסכים שתנוח לדקה. גברים הולכים לאכול, ונתפסים באמצע, מובלים לתנורים כדי להישרף. אישה עומדת בשורה, ונתלית בגלל שהייתה יפה. תינוקות צורחים בלילה כי הם רעבים- ונהרגים בירייה אחת ע"י חייל גרמני. אנשים נרצחו, בגלל היותם יהודים. אנשים נהרגו, בגלל דת. בגלל לאום. בגלל שנולדו.
צפירה. תמונות רצות לי מול העיניים. אני בוכה, מבפנים. הם צוחקים, מבחוץ. כמו ילדים קטנים. ואני תוהה איפה הכבוד לעם שלך.
אנשים איבדו משפחות, אמון בעצמם ובחיים, רצון לחיות, רצון להרגיש, רצון להיות. אנשים איבדו את הנשמה שלהם שם.
בלתי נתפס הזוועות שהיו שם. בלתי נתפס שמוח אנושי (אם כי אפשר לפקפק בכך שהוא אכן אנושי) יכול לחשוב על הזוועות האלה, ולבצע אותם. בלתי נתפס החוסר כבוד שהיה לאדם, עם נשמה, ורגש. בלתי נתפס שהאנשים החולניים האלה רצחו בני אדם בדרכים כל כך נוראיות כי הם נולדו, שלא באשמתם, יהודים. ולא, שלא תטעו לרגע- למרות כל זה ואולי בגלל כל זה,
יהי זכרם ברוך
ומי ייתן ואלו שניצלו לא ידעו עוד צער ומי ייתן והעם היהודי לא יחווה עוד כאב.
תזכרו אותם. תוקירו אותם. תקדשו את שמם. כי הם גיבורים. בין אם הם ניצלו ובין אם לא- הם חיו את הזוועות האלו. ראו אותם בעיניהם. חוו אותם בגופם. לזכור ולא לשכוח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
