שינויים.

יש לי מלא שריטות בידיים. לא שמתי לב לזה קודם.

אתמול דיברתי במערכת כריזה של הבצפר! (אני היחידה שמתלהבת מזה..?) קראתי לכל תלמידי ט' לבוא לחדר של אורלי [הרכזת] כדי להביא את השקיות התרמה (אתמול התרמנו בלה בלה בלה. סיימנו את כל הפנקס... בראבו לנו), והפסדתי בגלל זה גם ת'שיעור אחרי זה. וואי הו!. (בייחוד כשזה עברית)

היום, שינוי. מקווה לטוב. תמונות בהמשך.

לפני...

ואחרי..

נו, איך? עזבו שאני נראית כמו פוסטמה. יש לי שיער שחור!! (היה אמור להיות חום, כמו השיער המקורי שלי, אבל נסלח) סיימתי עם האדום, עם הירידות, עם הניתוחי-שיער ("לא! זה ורוד, את לא רואה?" "כן, ופה זה כתום, ופה זה חום, ופה זה אדום..") וכל הנלווה לזה.

מחר, אולי בפעם האחרונה? עדיין לא. לעולם לא תדעו, זה סתם מחשבות שלי לבין עצמי.

ו, נראהלי שאני צריכה להתחיל מההתחלה. למען אלו שהצטרפו לבלוגי הקט זה עתה (או, יותר נכון- למען אלו שנכנסו, ראו שלא מעניין פה ויצאו)- היכרות קלה.

קוראים לי טל (או טקה בפני כמה אנשים מוזרים וחביבים למדי ^^ [וקקה בפני איתי] ), אני בכיתה ט' (לעת עתה. תשמעו- אין לדעת מה יקרה עוד.. שנה למשל) ואני לא מצחיקה. מקווה לפעמים שאולי, במקרה, אני כן מצחיקה- אבל אני לא. אני משעממת, והבלוג הזה חסר כל תועלת, בשבילכם הקוראים. אני גרה באיזה חור כזה בין ראשל"צ לרחובות. אם תסעו רק ישר על הכביש בין ראשל"צ לרחובות אולי אפילו בכלל לא תשימו לב שעברתם עיר. אה, בעצם- כל הכיכרות אולי יסגירו אותנו. אה וול- זה מה שקורה כשגרים בעיר שראש העיר שלה הוא יוסי שבו שיש לו קצת יותר מידי כסף, או קצת יותר מידי שעות פנויות.

אני מנגנת על קלרינט (כן, הדבר הארוך והשחור הזה. לא, לא חליל צד- קלרינט) ורוצה לנגן על גיטרה (ולא, לא בגלל שאני רוצה להיות מאגניבה או משו. ממש לא. יש לי שלוש גיטרות בבית, ומורה מעולה [אח שלי, צריך להתחנף] בבית, ועוד בחינם- צריך לנצל את זה). יש לי שיער אדום(-כבר לא) ונשבר לי הזין (הוא כבר היה עקום ממזמן, אבל עכשיו הוא לגמרי שבור) מזה שכולם צריכים להעיר על זה משו. אני כותבת (שירים ושטויות שכאלו) ואני נורא משוויצה במה שאני כותבת ביני לבין עצמי. נו, לפחות מודה. אני צומי אמיתית, ולא אכפת לי מה אתם חושבים על זה. יש לי את הכלבה הכי כוסית בעולם ו, אני מקווה שכבר שמתם לב, אני נוטה להאריך במשפטים הרבה יותר מידי. מין תכונה מעצבנת שכזאת.

וזהו. אתם מוזמנים להישאר, להגיב כמה שהבלוג משעמם או לצאת וללכת לבלוג ההוא של ההיא ולהגיד כמה שהיא מצחיקה וכמה שהבלוג מושקע ויפה. בכלמקרה- הבלוג הולך להישאר פה עוד כמה זמן אז לא אכפת לי ממש מה תעשו (טוב, זה סתם שטויות, כי אם קראתם למעלה- אני צומי אמיתית, וכן קצת אכפת לי, אבל תגובות  בנוסח "בלוג יפה מוזמנת לשלי" לא יתקבלו בברכה).

בכלמקרה- שבוע טוב שיהיה לכם ואל תשכחו- יש לנו ישרא נהדרת.

עריכה-

"אש, אש מדורה ל"ג בעומר הנה בא". זה השיר האמיתי??!? ואני תמיד חשבתי שזה "אש אש מדורה תחתונים של בחורה".

שמעתי איזה ילד/ילדה/חתול (לא דמיינתי שחתול אומר את זה, היצור הזה פשוט נראה כמו חתול) שר את זה. עזבו שזה באיחור של חודשיים בערך.

ראיתם מה הנושא החם? "מה החבר'ה יגידו"... נגמרו הרעיונות או משו? הכי מפתיע, שיש מלא בלוגים מפורסמים שם. טוב, לאור הערתי בפוסט זה, אולי זה לא כל כך מפתיע.

דווקא נורא התלהבו מהשיער. כל כך התלהבו שכשנכנסתי נשמעו צעקות פקציות בכיתה. א-ו-ק-י. זה היה ממש מוזר. לא, אבל באמת הרבה התלהבו. נחמד לי. (מה שהיה הכי מעצבן היה הפרצוף המופתע [לרעה] של אושרית, ושום מילה יותר מזה)

היום (או, כבר אתמול?) היה שיעור ערבית, אז- כמובן שלא למדתי. היה לנו איזה קטע להעתיק מהלוח, וזה בערבית- למי יש כח להעתיק? אז כתבתי איזה שתי מילים. בסופשיעור המורה באה אליי במבט של "עוד שתי שניות אני אהרוג אותך!", לקחה לי ת'מחברת וכתבה לי "טל- אני בהלם. אין מילים בפי קורינה [השם של המורה XD]" אני נקרעתי. כאילו מה, היא חשבה שאני תלמידה טובה או משו? אני לא מקשיבה לה באף שיעור מזדיין!!