שינויים.

לפני כמה ימים חזרתי הביתה, והלכתי אחרי איזה ילדה קטנה שכל הזמן הסתכלה אחורה. התחלתי ללכת יותר מהר כי הייתי חייבת להשתין (><"), אז גם היא התחילה ללכת יותר מהר. אז אני התחלתי ללכת עוד יותר מהר, ואז היא ממש התחילה לרוץ ולהסתכל כל שנייה אחורה. זה היה כזה מצחיק D::

אה, כזה.. סיפרתי לה. לאושרית, נו. מי שיודע (שזה מאוד מעט) יודע, מי שלא- בטח הוא לא חשוב מספיק כדי לדעת, או שסתם לא יצא P:

היא שתקה בהתחלה המון, ונורא הלחיצה אותי. היא כבר ידעה, אגב. יש לי ניחוש איך, לא חשוב לפה. אחרי זה היא כעסה עליי, ודיברנו, ונראהלי שאנחנו בסדר. לפחות עדיף על התגובה של ההן XD. אה, זהו P:

נמ, אוקיי- מעיין, לירון- אני לא שונאת אתכן.

לפעמים אין לי כח לקפצץ ולשמוח איתכן. זה לא כי אני שונאת אתכן, זה כי אין לי כח לקפצץ.

לפעמים אני לא לגמרי מרוכזת במה שאתן אומרות. זה לא כי אני שונאת אתכן, זה כי אני מרוכזת בדברים אחרים באותו רגע.

לפעמים אני לא רוצה להרוס לעצמי את הגוף איתכן. זה לא כי אני שונאת אתכן, זה כי אני דואגת לבריאות שלי.

לפעמים אני לא אומרת כל דקה שאני אוהבת אתכן וכל הזמן מחבקת אתכן. זה לא כי אני שונאת אתכן, זה כי אני עצלנית.

לפעמים אין לי כח לצרוח ולהגיד כמה שנהדר. זה לא כי אני שונאת אתכן, זה כי לא תמיד הכל נהדר.

לפעמים אני לא בדיוק רוצה לעשות את מה שאתן רוצות. זה לא כי אני שונאת אתכן, זה כי אני רוצה לעשות משהו אחר.

לפעמים אני לא רוצה להגיד לכן מה עובר עליי. זה לא כי אני שונאת אתכן, זה כי אין לי כח לדבר. או שאני לא יודעת איך.

לפעמים אני לא מתקשרת רק כדי לשאול מה נשמע וזה. זה לא כי אני שונאת אתכן, זה כי זה לא האופי שלי.

לפעמים אני לא אתן. זה לא כי אני שונאת אתכן, זה כי אני אדם שונה מכן.

פשוט, די. יש לכן צורך שיגידו כל הזמן שאוהבים אתכן? מצטערת, אני לא מסוגלת להיות זאת שתמלא אותו כל הזמן. אני אוהבת אתכן. אתן באמת חושבות שאם אני אגיד לכן כמה שאני לא שונאת אתכן בזמן שאתן בטוחות שאני שונאת אתכן, זה יעזור?. אני לא חושבת.

מעיין, לירון- אני אוהבת אתכן. וגם אלו שלא מדברים על זה כל הזמן- אחווה, דנה, אושרית, נעמה,אתי, אלונה, רננה, נועה, שי, גיא, אליקו, איתיז ועוד המון המון אנשים שלא הזכרתי- אני אוהבת אתכם. בבקשה תבינו שאם אני לא אומרת לכם את זה כל הזמן, זה לא אומר שזה לא נכון.

ולא, זה לא פוסט "אני שונאת אותן". די.