שינויים.

אבל באמת. לא שכטה מידי פעם בפעם, לא סיגרייה כי אני מרגישה רע.

הפוסט הזה שלה הראה לי יותר מידי ברור את כל מה שהולך אצלי בזמן האחרון.

האמת, שכבר ממזמן רציתי להפסיק. החזקתי שבועיים. כשבסה"כ, זה לא הרבה. אבל כשהיא עישנה כל 3 ימים, והיא כל יום, הייתי גאה בעצמי. כששתיהן עישנו מולי, היא כבר עם הסיגרייה השנייה שלה, הייתי גאה בעצמי. כשהלכתי עם יאנה ומעיין למאחורי הבצפר וליאנה היה אלם, ואמרתי שאני לא אעשן למרות שאלם זה נהדר, הייתי גאה בעצמי.

ואז הגיע יום שישי. שבועיים בדיוק. כמה עישנתי אני כבר לא יודעת. פחות מהן, אבל זה לא משנה.

שכטה פה, שכטה שם. קודם נרגילה, אחרי זה סיגרייה, אחרי זה נרגילה עם וודקה, אחרי זה וודקה עם סיגרייה. (ד"א- אם אתם כבר עמוק בקטע של זה- קחו נרגילה, שימו בה וודקה, תורידו את הראש, ושימו במקומו סיגרייה. זה נהדר. אבל כל זה כבר לא חשוב עכשיו)

איך הגעתי לזה? פתאום חשבתי על הכל. הגעתי למצב שאני הורסת לעצמי את החיים. שאני הורסת לעצמי את החיים. שאני הורסת לעצמי את כל מה שהאמנתי בו עד לפני חצי שנה. המשפט ההוא ששץ אמר לי "איך את מנגנת ככה, יא מלוכלכלת?" עשה לי כל כך הרבה. לא רק שאני הורסת לעצמי את הבריאות, עד כמה שזה חשוב, אלא שאני גם הורסת לעצמי את הנגינה. אני כל כך אוהבת את זה, וכל כך רוצה להיות טובה בזה, ואני הורסת לי את זה. פתאום אני חושבת על זה- אני הורסת לעצמי, מרצון, את מה שאני אוהבת?. לעזאזל.

היו לי 4 חודשים נהדרים, באמת. אני חושבת, שאני יכולה לחיות בכבוד ובכיף גם בלי הסיגריות שילכלכלו לי את האוויר. אף פעם לא הייתי מכורה, למה שאני אחכה שזה יקרה?. בואו נשאיר את זה בגדר ניסיון נחמד שעברתי. היה טוב, אולי טוב שהיה.

ועכשיו, לאחרים שחשובים לי, ושמעשנים מסביבי- לא חבל? להרוס את עצמכם, מרצון?. עזבו הרס עצמי שיש לכם. אתם הורסים לעצמכם את החיים. עזבו בריאות, תסתכלו מעכשיו עוד כמה שנים קדימה- אתם עוברים ממכולת למכולת, מחפשים סיגריות, אתם מתחרפנים כי כל המכולות סגורות ובדיוק נגמרה לכם הקופסה. לפני שתשימו לב- תגיעו לשפל המדרגה. לא, אל תחשבו "לי זה לא יקרה, אני לא אתמכר". אין דבר כזה. ניקוטין ממכר, זה לא פעולה רצונית שלכם. לא שלכם, ולא של המוח שלכם. אתם פוגעים בכם, ובחברים שלכם. על עישון פסיבי שמעתם?.

לא עוד שכטה מידי פעם בפעם, כי כולנו יודעים שזה יהיה הרבה יותר משכטה. לא עוד סיגריה כי אני מרגישה רע, כי יש המון דברים שיכולים לשפר את המצב רוח. אפילו לא נרגילה, כי זה פוגע הרבה יותר מסיגרייה, והרבה יותר קל לקחת לריאות.

עכשיו כל אלה שמופתעים לקרוא בכלל שאני מעשנת, או יותר נכון- עישנתי, לכל ההערות, שאלות, מענות וצעקות- אני פה. מוכנה לסבול את הכל, לענות על הכל. אני מניחה שהרוב גם ככה יודעים.

אז זהו, מפסיקים?. מפסיקים. בהצלחה לי ולכל השאר.

(ותודה לאחווה, שהראתה לי שיש דברים יותר חשובים מחפיסת סיגריות. תודה לשץ, שהיה כזה חמוד ואמר לי משפט קטן שעשה המון. תודה לעוז, כי הוא חיבק אותי באותו יום וזה היה כיף. תודה, וזהו)