שינויים.

סופסוף סיימתי עם המתכונת בהיסטוריה!

זה התחיל בדיבור נורא מהיר, ריצה בכל השכבה תוך צעקות של "אני לא לחוצה!"[ברור שהייתי לחוצה נורא], חיבוקים של כולם[יותר נכון, קפיצה שלי על כולם ><"], קפיצות תוך אמירת החומר לבחינה ובעיקר הייתי נוראנורא מסטולה. מה שעושה לי את זה,אה?

המורה הגיעה באיחור, ישבתי הכי מאחורה, התחלתי את הבחינה ודווקא הלך בסדר. הסתכלתי קצת, שאלות לא נורא קשות. הצצתי כל הזמן על איתיז מקדימה, על כמה מעיין ועידו כבר כתבו (מעיין עודדה אותי, כי לא כתבה המון. עידו הלחיץ אותי ממש. הוא מילא משו כמו 3 דפים תוך חצי שעה ><), ועל אחווה שמתרגזת על עצמה ומוחקת עם טיפקס משו P:

מה השעה? 9 ועשרה. אה, יופי. יש עוד המון זמן. אני כבר בסוף...

מנסה להיזכר בעוד סעיפים של הספר הלבן ה-2, ממ.. דווקא היחידה שהכי לא ידעתי הולכת לי הכי טוב.

וסיימתי.

בהתחלה סתם חשבתי על כל מיני דברים שעשיתי ואיזה באסה שלא הצליח לי בשאלה ההיא, אבל מזל שהכל הלך לי דווקא די בסדר. אחרי 5 דק' בערך פשוט החיוך שלי הפך לענקי, והייתי מאושרת כמו לא יודעת מה.

מגיעה הביתה, הי אמא.

"איך היה?"

~חיוך מאוזן לאוזן~

"הלך טוב?"

"לאיודעת, לא אכפת לי. סיימתי עם זה!#$^" ~קופצת בכל הבית~

וואו, אני שמתי לב שאני מסטולה מבחינות מתכונת ובגרות (אפילו, הבגרות במחשבים ממש עודדה אותי כשהייתי במצב בכלל לא משו).

ולא אכפת לי שיש לי עוד בגרות בהיסטוריה, מתכונת+בגרות בלשון וכל מיני בלהבלה קטנים שהמורים החליטו להביא. אני עם המתכונת בהיסטוריה סיימתי#$^#%^&