שינויים.

לילה לבן עובר עליי. המון מחשבות רצות לי בראש.

אני שומעת מוזיקה.

אני מתגעגעת לחופש הגדול. זאת הייתה התקופה ביותר של חיי, ואני לא מהססת בכך לשניה.

אז, נכון ש..

עם יואב היה לפעמים קצת דפוק,

ועם הנקבות לא תמיד היה כזה מושלם,

ובדיוק התנתקתי מאושרית, אתי ואלונה, והיה די קשה לי עם זה,

אבל, למרות זאת..

הכל היה כלכך חדש,

ופתאום נהיו לי הרבה יותר חברים,

והרגשתי שאני באמת מתבגרת ולראשונה, לא מפחדת מזה.

אני מתגעגעת לחופש גדול בכלל.

ללהישאר ערה עד מתי שאני רוצה, לשמוע מוזיקה שקטה, ולצייר.

ללהסתובב בשכונה באמצע הלילה, לנשום אוויר של לפנות בוקר, כשאין אף אחד מלבדי.

אני רוצה ללכת ללונהפארק. לצרוח את כולי כשאני ברכבת הרים. להסתכל על כל המסביב כשאני בגלל הענק (תצחקו, מה אכפת לי?). לפחד ולהנות מזה.

רציתי להגיד לעצמי לא לדאוג, כי עוד מעט חופש, ויש עוד פחות מחודש וזה יעבור כמו כלום ו,

אז הבנתי שעכשיו זאת התקופה הכי לחוצה בשנה. ואני צריכה עוד לעשות בגרות בהיסטוריה (הייתי הרבה יותר רגועה לגביה אחרי המתכונת, ואז גיליתי שקיבלתי קצת פחות מ-70. ואז אני צריכה לשמוע את אליקי אומרת כמה שהלך לכיתה ממש טוב, והיו איזה 13 מעל 90 ודנה צורחת לידי משמחה כי היא קיבלה 98. אני לא מסתירה, אני מקנאת), ועוד בגרות בלשון, ומתכונת עוד שבוע ו.

"כיוון שתבוא לאחר חשיכה לא ישיגחו בך. כיוון שתבוא לאחר חשיכה אני אשגיח בך" (השיר שאני שומעת עכשיו ><)

ועכשיו לא חופש. אני ערה ב-2 וחצי בלילה, כשמחר בצפר. אני רק שוכבת במיטה ומנסה להירדם.

אסור לצאת החוצה להסתובב, אסור לצייר עד הבוקר, אסור ללכת ללונהפארק.

שוב נזכרת בחופש הגדול של שנה שעברה, עלייה ל-י' הכוונה.

הי, זיכרון מתוק עדיף על כלום, לא?.

ואם אני נזכרת בזיכרון מתוק ויוצאות לי דמעות, ולא מאושר, זה מותר?. אני לא מתגעגעת ליואב, בכלל לא. אני מתגעגעת לתחושה שהרגשתי אז. אני מתגעגעת לפרפרים בבטן בפעם הראשונה שהתנשקנו. אני מתגעגעת לצחוקים של הנקבות יחד. אני מתגעגעת ליומולדת שלא הייתי צריכה לחשוש את מי להזמין (כבר יצא לי החשק לעשות משו. לא מאשימה, רק אומרת... צריך להתמודד, לא?).

אני מתגעגעת.

ובכלל- "מה כל כך רע לך? החיים שלך מושלמים, אין לך שום דבר רע". אם רע לי בגלל זה, כנראה שזה לא סתם. ומה זה משנה? אין לך את הזכות לזלזל בבעיות של אחרים, פשוט אין לך זכות. אני תמיד אומרת להן, כשהן לא רוצות להגיד לי למה רע להן בטענה שזה שטויות, ש"אם זה מפריע לך, זה לא שטויות. זה מפריע לך וזה העיקר".

רואים? יותר מידי מחשבות ><"

אני צריכה חופש גדול. רצון זה כבר לא משהו מתקבל.

(עכשיו, 2:38, לילה של 27.5... הייתי מפרסמת את זה בבלוג בזמן, אבל הייתה בעיה בישרא ): לכן זה בטח יצא גם קצת משובש, כי העתקתי את זה מכתבן... [זה כמו וורד, רק {הרבה} יותר גרוע])

אני לא מאמינה! בשנייה שסיימתי לכתוב ולשמור, נכנסתי לישרא והוא היה בסדר. זונות.

ותוספת של הרגע:

איפה הילד- לילות לבנים

מילים: חמי רודנר
לחן: חמי רודנר

יש לי לילות לבנים
אני יושב על הספה וקורא ספרים
נעים לי בלילה לחשוב על הכל
אולי אפשר לגעת בכוכב כחול

בלילות של קיץ מזיע וחם
חלליות מעל תל אביב ראיתי שם
מה מחפשים פה אנשים מכוכב אחר
ליצור איתנו קשר ואתנו לדבר

הם שואלים אם יש מסיבה
הם בודדים מחפשים אהבה
הכוכב שלהם הוא רחוק וקר
יותר עצוב מכאן יותר עצוב מכאן

שקט בבית ילדתי ישנה
והחתול שלי חולם על עוגת גבינה
אני והחבר'ה מהחלל החיצון
שותים קפה אוכלים עוגיות אצלנו בסלון

הם שואלים אם יש מסיבה
הם בודדים מחפשים אהבה
הכוכב שלהם הוא רחוק וקר
יותר עצוב מכאן יותר עצוב מכאן

..ושתדעו לכם, חמי רודנר מושלם.