שינויים.

"גם לך יש משהו כזה שאם את מדוכדכת והולכת אליו זה עושה לך טוב?"

"לא"

~לאחר חשיבה ממושכת~

"הנוער"

כן, אני שמאלנית מסריחה, ואני הולכת לנוער מרצ. אם אתם רוצים לסכול אותי באבנים, אשמח להשתתף אחרי זה.

כשהוא שאל אותי את זה ואמרתי שלא, היה לי קצת עצוב. אחרי שעברתי יום-יום וחשבתי מה יש לי כל יום, והבנתי שהנוער עושה לי טוב, זה עשה לי הרבה עצוב. עוד חודש פחות-או-יותר זה נגמר, וכבר יותר מידי זמן שלא יכולתי להגיע לפעילויות של הנוער. בין אם זה היה בגלל בגרויות, בין אם זה היה בגלל חזרות לקונצרט, כבר יותר מידי זמן. סתיו (המדריכה המושי-מושלמת שלנו) עוזבת, עם כמה שאני מכירה אותה הכי פחות זמן, ולאחרונה היא פחות נחמדה, יהיה לי ממש חבל.

זה הנסיעה לתל-אביב עם השיחות הנורא-מעמיקות, זה הפעולה שבה אני יכולה לדבר ולהגיד מה אני חושבת באמת (אףפעם לא הייתי במקום כזה שעושים בו דיונים שכאלה), זה הללכת עם כל החניכים לאכול איפושהו אחרי הפעולה, זה הנסיעה המעייפת בלילה חזרה מת"א, זה הפעילויות של הנוער עם החניכים הנורא-מאגניבים וכיפיים מכל הארץ, זה ההפגנות שאפשר לצעוק את הנשמה,זה הלשיר שירים חמודים כשהולכים, זה הנוער. פשוט הנוער.

וזה נגמר, ממש עוד מעט. והנה מגיעה לה מחר עוד פעולה שאני לא אוכל להגיע, אפילו קורס מדצ"ים מלא זמן לא היה.

אני מתגעגעת... ושום חיבוק חזק לא יעזור, ושום "יהיה בסדר" לא יעזור. כי זה לא ישנה שום עובדה.

סמס מסתיו: "מחר פעולה בחמש, מי מגיע?"

ועוד פעם שאאלץ לומר "אני לא"

"And I don't want the world to see me, cause I don't think that they'll understand"

(goo goo dolls מושלמים)