שינויים.

מההההההההההההכל.

די לבקר אותי, די לבקר אותי, די לבקר אותי (מילולית, לא פיזית). אין לי כח לתגובות של אחרים וגם אם דפקתי לעצמי את החיים, ואתם לא מרוצים לגמרי מהתוצאות, מותר לכם לדאוג זה אפילו מחמיא, אבל די לבקר אותי. אני יכולה לדאוג לעצמי, אני עושה את זה טוב כבר כמה זמן, אין לי כח לזיוני שכל ופגיעות שכאלה. אז בסדר, אני שרמוטה. אני זונה. אני לא צריכה להיות עם איתיז. אני הרבה יותא עצובה מאז. אני ואני ואני. די להיות כאלה אנוכיים ^.^

ובאמת, אני נשמעת כאילו אני די בסדר עם זה, אבל מזה לא. טוב לי. הרע רק נובע מזה לפעמים. תקשיבו, אין מערכת יחסים בלי בעיות. אין חיים בלי בעיות. מותר לי להיות עצובה, בגללו או בכלל, בלי שישר תאשימו כל מיני דברים ואנשים בזה. אני לא רואה סיבה למה אני צריכה להסביר לכם למה אני איתו, ולמה אני אוהבת אותו, ואיך זה שרע לי איתו כלכך הרבה פעמים.

נמאס לי כלכך. אני רוצה לעבור את הבגרות, את היומולדת (אני יודעת שהוא מארגן, לאיודעת עד כמה יש לי כח לנחש מה הוא מארגן ואם בא לי לחגוג משו), ולהגיע לחופש האמיתי. לישון כל היום, לראות טלוויזיה, לא לראות אנשים, לצייר ב-3 בלילה, לאכול ב-4 בלילה, ולשכוח מהמוןהמוןהמון דברים (אבל בינינו- אני בטח אחשוב על חופש שעבר הרבה יותר מידי).

והנה, אליקו, עוד פוסט בו אני סיסית שמתבכיינת כל הזמן.