שינויים.

רובכם וודאי לא יודעים שהייתי שם, אצל הדודים. כן, שוב הדודים. שוב קיבוץ.

הייתי בהר האושר, והרגשתי קצת פחות מאושר.

הייתי בקיבוץ, והאווירה הייתה כלכך שונה מפעם.

טיילתי, והיה כלכך טוב שחם ואני מקדימה, ואני הולכת ומרגישה שאני עושה משו, ושהוא לידי (גם אם מחבק P: ), ושיש אוכל באמצע הואדי ושיש משפחה.

מלבד זאת, פחות חשבתי על דברים שמתאים לי לא לחשוב, אך יותר מידי חשבתי על דברים שעושים לי רע בין כה וכה.

אבל היה טוב, וטוב שהיה.

ובין כל המציאות שעפה לה פה מסביב, והריצות המטורפות אחרי חלומות,

אני מחייכת.

כי נפלא לחייך.