שינויים.

אין לי כח להיפגע יותר,

להזיל דמעה בסתר,

לרצות לחזור לימי הרווקות "המהוללים" שלי,

לשמוע אותך אומר שוב ושוב את המילים הלא נכונות,

לשמוע אותך שוב ושוב מתרץ הכל ב"אני אדיוט".

אתה אוהב אותי, אתה לא אמור לתת לי להיפגע כלכך הרבה.

אתה לא אמור לפגוע בי כלכך הרבה.

כנראה שרק אצלי במח זה לא נקלט?

אני מאושרת, כלכך כלכך מאושרת. למה כולם (ובכולם אני מתכוונת אלייך ואליי) חייבים להרוס לי את זה כל הזמן?.

נמאס לי להבין חזק כלכך את הצד הכואב שבאהבה.

(ובכל זאת, כשאמרת "כשפתחנו דף חדש אמרתי שאם אני אמשיך לפגוע בך ככה אני אפרד ממך, כי אני לא רוצה לפגוע בך ככה" לא יכולתי לחשוב על משו אחר חוץ מ"לא, אל תלך. מה שלא תעשה, רק אל תעזוב אותי". למה לעזאזל? נמאס לי להיות כלכך מושפעת מאחד הבני האדם שהכי פוגעים בי)

עריכה (אותו יום, 22:05)-

אני צריכה חיבוק.

חיבוק חזק, שכאילו יגיד שהכל יהיה טוב,

ולא משנה מה יקרה- נעבור את זה.

אני צריכה חיבוק,

שיימשך שעות והמון דמעות,

שישחרר הכל וכאילו יגיד שזהו, מעכשיו-

אפשר לחייך.

יהיה בסדר כך או אחרת, אל דאגה אלונה-

אני עדיין מאמינה.

רק ש, מתי יהיה בסדר?.

ו,איתו או בלעדיו?...

אני צריכה חיבוק. חזקחזקחזק.