שינויים.

אני שונאת להרגיש שמנה,

אני שונאת מבחנים,

אני שונאת כשכואב לי הראש,

ואני שונאת שאני חושבת על איזה חזייה ללבוש היום כשבעצם זה ממש לא משנה.

אני שונאת כשלא מבינים אותי וגם כשכן,

אני שונאת לפחד,

ואני שונאת לא לקבל אותך.

אני שונאת לבכות,

אני שונאת הפסקות כשהן בלעדיהם,

אני שונאת שמות וכינויים והגדרות,

ואני שונאת פוסטים סתם.

(אני גם שונאת שמחפשים "ציצים ענקיים" ומוצאים את הבלוג שלי)

ובכלזאת,

אני דווקא אוהבת את החיים,

ואוהבת אנשים (וגם חרוזים),

ואת ההוכחה לעצמי שאני יכולה להתגבר על דברים.

וגם חיבוקים אוהבים.

(אני גם אוהבת אתכם כלכך. ויש כלכך הרבה מה"אתכם" הזה.

אני אוהבת אנשות שצוחקות איתי,

ואנשות שרוצות לשמוע אותי,

ואנשים שאומרים לי סתם שלום,

ואנשים שמחבקים.

תודה לכל "אתכם" שנותנים לי להיות אני,

ואת האפשרות להיות לא אני,

ושגורמים לי לצחוק,

ושסתם אומרים לי שלום.

תודה )

וקצת מתמ' בשביל סיום:

אני: "כן, כאילו שהפרסומת עם יודה לוי כשהוא היפי קטן ומפגר יותר טובה.."

אמיר: "כלומר, רן דנקר?" XD

אני: "כן, זה"

~פרצוף מובך~

~רגערגע, אמיר זה זה שתיקן אותי? ><~

~פרצוף צוחק~

ואז דיברנו על זה שאמיר רוצה את רן דנקר כי הוא יותר נשי מיודה לוי (אבל בינינו- אמיר רוצה את יודה בטירוף P:).