שינויים.

קטע מטורף שכזה-

עברתי את המבחן בתנ"ך, אחרי שממש לא היה לי זין אליו וליום הזה בכלל, ואפילו הלך טוב.

עכשיו יש לי ביתריק עד יום ראשון ובאמת שהייתי צריכה את זה. ההורים שלי כבר התחילו ממש להימאס עליי. חוצמזה, שאני צריכה להיות קצת לבד (וגם עם אנשים, אבל נו P: ).

היום כתבתי לדנה בשיעור מוזיקה "אתמול היה בדיוק חודשיים לפרידה, ויום רביעי הבא היה אמור להיות לנו שנה". היא אמרה שאני צריכה לשכוח מהתאריכים. (אל תחשוב ששכחתי ממך, למרות שלך נורא כיף ונוח לשכוח ממני.ואני נורא מבינה את זה)

גם את יואב אני זוכרת. ביקשתי הפסקה ב-9.9, יום שבת. (בחודשיים שלנו, שחגגנו יום קודם), נפרדתי ממנו ביום חמישי ה-14.9. וואו, זה היה בשנת 2006. איזה מוזר.

לא תיארתי לעצמי שאוכל לכתוב פה שוב משהו שקשור אלייך. אני לא יודעת אם אתה עדיין קורא פה, ולא יודעת אם אכפת לך ממני או בכלל, אבל זין. זה הבלוג שלי.

גם אתם קוראים פה. איך הייתי רוצה שתדעו לא להגיב.

(במציאות. את התגובות אני חוסמת בכלמקרה)

(נמאס לי להתאכזב ממך, ונמאס לי להתאכזב בכלל.

אולי אני נותנת לעצמי, אולי אני מצפה ליותרמדי. בעצם,

אני יודעת שאני מצפה ליותרמדי. תמיד הייתי כזאת,

טיפשה קטנה שמאמינה בבני אדם)

אני לא אפרט פה. הייתי אומרת לחלקכם- פנו לאנונימי.

חבל ש,

אין אף אחד שאני מסוגלת להגיד לו את זה.

ועכשיו, באמת יש תחושה שבאים ימים של שקט.

               או לפחות רצון מאוד חזק שהם יהיו כאלה

ימים של שקט- לולה

הנה הם באים ימים של שקט
אחרי הרעש הגדול והנורא
אפשר לנוח קצת על המרפסת
ולאסוף את שברי הסערה

הנה הם באים ימים של שקט
כבר שכחתי איך שהם נראים
אפשר עכשיו לפתוח את הדלת
לשלוח אל הרוח ציפורים

הנה הם באים ימים של שקט
נצא אל החלון לראות
אם כלו כבר המים
אולי כבר יש באופק אדמה
זוגות זוגות
נצא זוגות זוגות
נביט אל השמיים
נחכה ביחד ליונה.

הנה הם באים ימים של שקט
אחרי שכבר איבדנו את הכל
תשב איתי עכשיו על המרפסת
תבכה איתי ביחד על אתמול

הנה הם באים ימים של שקט
שנינו כאן ביחד על ההר
המים כבר ירדו ויש כבר קשת
אפשר לקום, סוף העולם עבר.