אני רוצה להזכיר לעצמי שבין דמעות של בדידות
לחלומות אינסופיים על אריאל ועל הצורך לאהבה וסגירת מעגל-
יש ימים כמו רביעי.
יש ימים בהם אני קמה בבוקר בלי מיגרנה,
ומחליטה שיהיה לי יום טוב. ואז הוא אכן כזה.
שהילדים בגן ממלאים אותי אושר וחמידות,
ואז חברות נהדרות עושות לי נעים בלב.
ושאנשים מרגישים נוח אצלי בבית,
ואוהבים את האוכל שלי,
וזה ממלא אותי גאווה והאגו שלי מבסוט על עצמו.
ואז,
ואת זה ממש חשוב שתזכרי,
יש שלג.
שלג!!
ובין טיפות גשם לברד מטורף-
היה גם שלג יפהפייה ונעים
שצבע לי את כל הכניסה לבית בלבן
(וגם את כל הרחוב, והשיער, והמעיל)
ובעיקר- צבע לי את כל הלב באושר קסום כזה.
רצתי וצרחתי מאושר,
צילמתי כל שנייה שרק יכולתי,
חייכתי לעדי לשמאלי
ואמרתי תודה ליקום הזה שמביא לי כל פעם מחדש תקווה.
אז עדיין יש דמעות של בדידות, וגעגוע,
והמון כאב שמתחבא לו מתחת להכל.
אני חושבת שייקח לי הרבה זמן להתגבר סופית על אריאל,
על הכאב שגרם,
ועל האהבה הענקית שהייתה שם הרבה לפני הכל.
אבל, וזה אבל חשוב-
יש גם יופי קסום בעולם הזה,
ולפעמים זה כלכך נוח להרגיש קטנה אל מול עולם גדול
ולדעת שהכל עובר.
הכל הכל.
חג חורף שמח,
אני.
(בא לי גם להגיד שהבית נקי עכשיו, מוכן לשבת. והיום באים כמה אנשים ויהיה סופר פאן,
ובטח גם טעים. וזה כזה כיף שהבית הזה הוא רק שלי, ויש בו מיליון שקט ועצמאות,
אבל הוא גם בית מארח. וכך כל פעם שרוצה אנושות- היא ישנה לשמח את ליבי,
ולטפוח לי על האגו)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
