שינויים.

אני שונאת את התחושות האלו שהמילים שלך יוצרות בי. 

אני לא מבינה מה היה ואיך זה נגמר ולמה הלב שלי מסרב להבין כל פעם מחדש שרגשות עוברים. וזהו. אין טעם לחפור בעובדה הזאת, אין טעם לנסות לסדר לעצמי אהבה בלתי נגמרת. אנשים באים והולכים, איתם הלב משנה רגשות שוב ושוב ומתרגלים להכל.

ככה זה, אין טעם.

כבר שנה שאתה עולה לי במחשבות פה ושם.

אין כמעט פעם שאנחנו לא נפגשים ואני לא תוהה אחרי איך זה שנתקענו בסקס מזדמן. זה לא מה שהיה אמור להיות, יש בנו פוטנציאל לכלכך הרבה יותר.

אוף.

יום השואה הזה עיצבן אותי. אני לא מבינה איך טקס של חצי שעה עם אנשים שאת מרביתם אני לא מכירה, שאחריו היה טיול וכל מיני השתלמויות של החברה- אמורים לכבד את היום הזה. כוסעמק, אפילו לא קלטתי שהיום יום השואה. גם ככה אני לא מתעסקת יותר מדי בזכר השואה ביום-יום שלי, אז אי אפשר לפחות להקדיש יום אחד נורמלי לזכרם? דור אבוד.

ולא משנה שהיה מעניין. זה לא לעניין וזה מעצבן אותי.

לא להאמין, אבל הזמן בכל זאת עובר. והיה לי שבוע מדהים, עם טיול נהדר- נהנתי בכל שנייה, השקעתי את כל כולי, למדתי ולימדתי, גיבשתי וגרפתי מחמאות. חניכים אפילו באו אליי בסוף, אחרי השיחת סיכום הנהדרת, באופן אישי והודו לי. אין, בשביל זה אני חיה.

אני חושבת שלמרות המותשות הפיזית והנפשית מהתפקיד, אני אתגעגע להדרכה. יש בזה כלכך הרבה.

והנה, כבר ה19 לאפריל. עוד חודשיים וחצי פלוס-מינוס אני משתחררת, ויוצאת לחיים האמיתיים עם החלומות שלי. זה מרגש, אבל פתאום כלכך קרוב. לפעמים קרוב עצוב ולפעמים קרוב שמח. אתגעגע למקום הזה, אני יודעת. כי חוויות קשות הן עדיין חוויות, וחוויתי כלכך הרבה טוב ורע בשנתיים האחרונות, במקום היפהפייה הזה שמילא לי בית בשנתיים האחרונות.

בברכת סעמק הגיע קיץ תיזהרו לכם (נשרפתי קשות ברגליים.. ><" ),

אני.

יש רגעים בחיים שלך,

שאתה לא מאמין שהם אמיתיים.

ויש רגעים,

שהיית רוצה שלא יהיו אמיתיים.

מעניין אם ההתמכרות שלי לכתיבה יכולה בשלב כלשהו להזיק.

תמיד תהיתי איך זה להיות יפה.

אמיתית, כזו שמסובבת ראשים-

וגורמת לכל בחור לקנא בזה שלצידה,

לכל בחורה לקנא בה.

לא תמיד הסתכלתי על היפה הזו בעיני קנאה..

תהיתי גם איך היא מתמודדת עם כל תשומת הלב העודפת,

עם הצורך בלסרב כל כך הרבה,

עם התהיות על טיבה של אהבת הסובבים אותה.

תהיתי אם זה מעוור אותה,

האם אני הייתי מתעוורת בעצמי.

תהיתי האם עדיף להיות יפה של כולם,

או יפה בעיניי המיוחד שישים לב.

תמיד היה בי רצון לפעמים,

להיות היפה הזו. שמסובבת ראשים.

אך בסופו של דבר,

להיראות יפה רק בעיניי האחד הזה שיראה-

זה מספיק.

שיהיה לילה נפלא,

חג שמח,

ושנה טובה.

אני.

לא להאמין שבקייטנות הבאות, אני כבר אהיה בשחרור שלי.

לא להאמין שחברות שלי כבר משתחררות, שעוד שנה- גם אני. להתחיל את החיים, באמת כזה.

אני רוצה חבר. אני זקוקה ליד מלטפת, לסקס אוהב, לאוזן קשבת.

שנתיים. די כבר, לא מספיק?.

כואב לי הגרון ברמות מטורפות.

עצוב לי שזכיתי להכיר את החניכים מהקייטנה האחרונה כמו שצריך רק ביום וחצי האחרונים. איזה ילדים מדהימים יש בעולם, בחיי. כלכך הרבה חוכמה וטוּב.

לא מתאים להיות חולה עכשיו.

אני שונאת לרצות.

לא באמת,

אבל,

אני רוצה לרצות כשזה קל.

כשזה הדדי.

כשאני לא צריכה להתאמץ כדי שיהיה הדדי.

מדהים איך שהרגש עובד מהר.

לפעמים.

אני רוצה חיים אחרים.

לא כי הנוכחים רעים. הם אפילו די נהדרים, באמת..

פשוט ש,

פתאום בא לי קצת משהו אחר.

הלכתי לשתות מלא תה עם דבש,

אני.