long time no see..
אולי כי יש שבירה בגן עדן הפרטי שלי. אולי כי אין לי כח יותר להתמודד עם כל מה שעובר עליי. אולי כי אין לי כח, נקודה.
נפרדנו. נפרדתי ממנו, ליתר דיוק.לפני שבוע ויום. ולזכותו ייאמר שהוא נלחם כהוגן מאז. וזה מקסים, אבל זה קשה. אני מבולבלת.
וכל המעבר-לגולן-בספטמבר גם נראה כאילו הוא קצת מתפקשש בגלל הלימודים של רעות. בגלל רעות. שוב, ממשיכה לאכזב.
(החברה הכי טובה והחבר במלחמה נגדי.)
ואני חולה כבר שבוע (כן,חליתי יום אחרי הפרידה. מה פרויד היה אומר על זה?) ונמצאת בבית ההורים בגלל זה ודי מתחרפנת באופן כללי מהשיעמום ומהקושי הפיזי. והנפשי.
ועוד אמא שלי דאגה להרצות לי על למה חשוב ללמוד. לא עכשיו, ושאלמד -רק- מה שאוהבת, אבל שאלך ללמוד. אני שונאת את המסלול הזה. את הפסיכומטרי באלפי שקלים ומאמצים-אוניברסיטה-תואר-לחפש את עצמך בעולם הקרייריסטי-בעל-ילדים. אני לא רוצה להיות חלק מזה.
אה, וגם התקרה בחדר שלי בבית ההורים- מטפטפת. יש לי דלי על המיטה. נפלא.
אוף, אני פשוט שבורה. לחלוטין. אין לי כח להתמודד עם כלום.
עריכה (נו,אותו יום דקה אחרי)-
כי מתישהו זה כן יעניין אותי נראהלי, למרות שזה נראהלי כלכך רחוק עכשיו;
זה היה סיליבסטר ראשון בחיי שחגגתי עם חבר (בי"ב הייתי עם נימי בתקופה של הסיליבסטר.. רק שזה היה שבוע בערך אחרי שהוגדרנו והוא היה באילת ואני, בנס ציונה). אז זה התחיל בארוחה טעימה אך עם שיחה דלוחה וחסרת תוכן, ולאחריה הייתה הופעה שבמהלכה הצלחנו לריב והוא נעלם והיה מניאק גמור באיך שדיבר אליי. והיה בכי וקושי, שוב. כרגיל. קיצר, לא הייתי מסכמת את זה כסיליבסטר מוצלח P: