בזמן שכולם עסוקים בלנתח את מעשיות השנה שאט אט הופכת להסטוריה לא רחוקה... ואולי אפילו בין אשליה לאשליה,
להשחיל איזה סיכום דמוי חשבון נפש...
אני עסוקה בלהטיל ספק בנפלאות השנה החדשה, ובכל התוספות הנלוות לאותה התחלה מדומה. האמת, גם די כפייתית.
כרגע, גם כשאני מתאמצת להסתכל ממש מקרוב על הצדדים החיוביים שבעסק, אני לא מוצאת משהו מעבר לנסיון כושל
לעורר סוג של אמביציה. אולי אפילו לגרום למישהו להרגיש שעכשיו, השינוי שהוא עובר עלול להפוך ליעיל יותר, מהיר יותר.
אבל שוב - הכל עניין של זמן. עד שהשעה 12:00 תחלוף. עד שפתאום, הרעיון שהכל נשאר זהה, ללא כל שינוי יראה רע.
ואז, אני חושבת שהייתי מרגישה קצת מטופשת, ואולי אפילו מלאת חרטה...על שבזבזתי זמן יקר כ"כ בתקווה שפתאום
הכל יקבל זווית שונה.
מסתבר, שצריך קצת יותר ממספר חדש בסוף התאריך הלועזי כדי לגרום לי להשקיע מחשבה עם תוכן מתאים ומשמעותי.
מסתבר, שסערת קונוטציות לא עושה לי טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
זילבר.