יש לי לחצים מוזרים ברקות. כאילו אותה הנקודה המסויימת בראש שחוסמת את כל החרא המצטבר נמצאית על סף פיצוץ,
ושיווי המשקל נעלם ועוזב את הרגליים להישמט.
והיום היה אחד הימים שבהם יש לך המון מה לומר לכולם, בכל נושא שמישהו יחליט להעלות, אז הקול טיפה שחוק,
והמוח עבר יום עבודה קשה בתקווה לגייס שנינות, הומור, וטאקט.
אז אולי אנסה את מזלי וארדם. גם אם המאוורר עושה רעשים מטרידים, העץ שבחוץ עושה צללים מפחידים על הקיר שממול,
ומהכיוון של הדלת מגיע צליל נשימה מקוטעת וכבדה.
ואולי היום, החלומות המזעזעים על אותו הבניין בו מתנפל על אחותי חסרת התועלת ערס עם סכין חדה +, יעזבוני בשקט.
על זה נאמר אמן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
זילבר.