קפה וסיגריות

אני לא מושלמת,ואף פעם לא הייתי

תמיד אשאר אותה נערה מרודה עם שטף של דמעות שעומד לפרוץ בכל רגע

וזה לא משנה כמה שאני אנסה להשתנות,בשבילכם בשבילי

תמיד ישארו אותם הרגלים מגונים ושקרים שיגרמו לי עוד יותר לרצות לברוח,

ואותה חליפה הייתה כבר גדולה עליי.

ואולי עדיף ככה,

אני רוצה לפתוח דף חדש ונקי של החיים.

מי שרוצה בי שיהיה,ומי שלא מוזמן להישאר שם לנצח..

אין לי ביטחון לכתוב כאן יותר,יש פה אנשים שחושבים שאני לא יודעת על קיומם

או סתם כאלו שקוראים כאן,והם מכירים אותי

יותר נכון חושבים שהם מכירים אותי

אבל,

אף אחד לא מכיר אותי,אף אחד.

חושבים שבגלל השנים,הימים,הפרצופים,השקרים,ו'שיחות הנפש' שהתקיימו

הם מכירים אותי הכי טוב,כל כך טוב שאפילו יותר ממני

אבל האם אי פעם אמרתי לכם משהו שבאמת יכלתי לספר?

הרי אין סוף לכמות איפור השקרים שניסיתי לאפר את עצמי כדי שלא ידעו על העבר,ההפרעות אכילה,והאובססיה

ובסוף,

חוזרים לאותה נקודת התחלה.

אני אפילו כבר לא יודעת מי אני ומה הרצונות שלי,

אני צריכה ריכוז,ואותך.

אבל אתה לעולם לא תהייה שלי,לעולם.

וקצת עצוב לי לעזוב אחרי שנה וקצת,והיכרויות עם אנשים מדהימים,

שידעו לתמוך שלא היה לי כתף לבכות עליה

אני בטח אפתח בלוג אחר בקרוב,שאף אחד שמכיר את הפנים שלי לא ידע עליו,

ותישאר שם קבוצה של אנשים שאני באמת מעריכה.

ואני אוהבת אתכם באמת,לפחות חלק ממכם,

ואלו שכן,

יודעים את זה.

די,זה מספיק והותר.