שלוותה

משפט שלמה

פעם היה איש אחד. הוא היה גיבור טראגי. לרוב הוא היה קצת יותר עצוב מאשר שמח, וזה בסדר. הוא אהב לקרוא, סיפורים קצרים בעיקר. ההתאהבות הראשונה שלו הייתה הכי קסומה – הוא היה מאוהב, היא הייתה מאוהבת. הם היו זוג יפה, לה היה שיער ארוך שופע ושתי גומות חן, ולו כתפיים רחבות וחיוך כובש; אבל זה שינה רק מעט – כי הם היו עיוורים באותו הזמן. גם כשלא הייתה, הוא שמח שהיא קיימת. הוא לקח אותה ללונה-פארק, והם עשו שם פיקניק על הדשא הירוק. היא הכינה את הפיקניק, זה היה האוכל האהוב עליו. ציפורים יפות באו לאכול את הפירורים. השמיכה הייתה רכה, אז הם שכבו בה קצת, גם כשהסתכלו עליהם מוזר. הם אפילו התנשקו, ולא ממש שמו לב שיש הרבה אנשים מסביב. הם חזרו הביתה ועיסו זה לזו את הגב עם שמנים שקנו יחדיו, ואפילו הדליקו את הקטורת ועשו אווירה רומנטית עם נרות. רק הם היו קיימים בעולם.

ואז הוא שבר לה את מראת האיפור. לא בכוונה, היא פשוט החליקה לו מהיד ישר לתוך הרצפה. היא אמרה לו שעכשיו יהיה להם שבע שנים של מזל רע, והוא צחק בטעות. הוא אמר שיקנה לה חדשה, והיא אמרה שמזל אי אפשר לקנות. הוא אמר לה שהוא מצטער, והם התנשקו והשלימו. הכול קרה כל כך מהר. בערב הם נסעו לבית הוריה, ודיברו קצת פחות במכונית. הוא סיפר בדיחה לא מצחיקה, והיא באמת לא צחקה. הוא גם סיפר לה שהוא רב עם חבר שלו שאמר לו דבר כזה או אחר, והאמת היא שהחבר די צדק. גם היא חשבה ככה. הוא התבדח על כל העניין, ושניהם צחקו, אבל קצת פחות. הם הגיעו לבית הוריה עם ידיים שלובות, ועברו ערב נעים וחמים. כולם צחקו הרבה, ובאמת התחברו. באמת היה ערב טוב, מלבד הרגע ההוא בו הורידה את ידו מכתפייה אל ידה בחזרה, שכן אין זה יאה לנהוג כך בארוחה משפחתית. בערב הם חזרו הביתה ועיסו זה לזו את הגב עם השמנים שקנו, אך היה מאוחר בשביל להדליק נרות.

הוא הלך, והיא גם, ולשניהם היה בסדר. בלילות הם חשבו שיהיה נחמד אם השני היה שם. הם התקשרו וניהלו שיחת אהובים מתגעגעים, אבל רק פעם אחת כל הזמן הזה. כשנפגשו הם התחבקו חזק חזק והתנשקו, ואז נסעו למסעדה. הם דיברו קצת בדרך וצחקו, ואמרו כמה שהיה קשה לבד. הם הגיעו וישבו זה ליד זו, כדי שיוכלו לגעת. המלצר הגיעה והיא אמרה לו להזמין גם סלט, כי זה לא בריא איך שהוא אוכל. באותו הערב הם התבדחו הרבה, והשיחה ממש קלחה, והוא כל כך שמח שהוא רצה לקפוץ עליה ולנשק אותה, אבל היא אמרה שלא יפה מול כולם כי זה לא מנומס. כל החברים התקשרו אליו ושאלו איפה הוא, כי עוד רגע סוף השנה וצריך לחגוג, והוא אמר שהוא עם אהבת חייו וייאלצו להתחיל את השנה בלעדיו. הם סיימו את הארוחה, שילמו את החשבון, ויצאו מהמסעדה ממש לפני חצות כדי להתנשק בחצות. הם חזרו הביתה ורבו את הריב הראשון שלהם, על סתם שטות לא חשובה. הם התחבקו ואמרו שחבל לדבר על זה נסערים ככה, ושבבוקר יהיו וודאי רגועים יותר – ואכן כך היה.

הפעם כשהלך, לשניהם היה קצת קשה יותר. הם שלחו הרבה הודעות זה לזו, בעיקר בלילה לפני השינה. אחד מהם קצת בכה אפילו. כשנפגשו הם התרגשו מאוד, והסכימו שהריב שהיה להם הוא סתם. הם הלכו לחגיגה, עם החברים והכול, והיו זוג מקסים ביחד. כולם נהנו להיות בחברתם. היו הרבה אורות ורעש, והמון אנשים והמולה – מליון דברים שיכלו להשיח את הדעת, אבל הם לא הורידו את העיניים זה מזו. הם התנשקו הרבה, אבל לא יותר מדי – כדי לא להביך את החברים. הם נשארו אחרונים במסיבה, וכשהלכו הביתה השקיעו הרבה למרות שהיו עייפים, הם הדליקו נרות וקטורת והביאו שמנים, והוא עיסה לה את הרכות והיא עיסתה לו את החלק התפוס בכתפיים. הם נרדמו מחובקים.

במהלך השבוע הם רק שלחו כמה הודעות, כי כרגע התראו, והם לא כמו כולם שחייבים לשלוח הודעות כל יום כדי לדעת שאוהבים. פעם אחת היה לה במקרה זמן פנוי, אז הם דיברו כמעט שעה בפלאפון. כשנפגשו שניהם אמרו שהתגעגעו מאוד. היא אמרה שילכו למסעדה, והוא אמר שבדיוק היו שבוע שעבר, ובכל מקרה קצת כבד בכיס. הם הסכימו ללכת לסרט, והוא קנה לה כרטיס, והיא קנתה לו את הפופקורן והשתייה הכי גדולים. הם החזיקו ידיים כל הסרט, ופעם אחת ברגע מרגש בסרט הם אפילו התנשקו. כשירדו לחניון בסוף הסרט, הם לא מצאו את האוטו. הוא אמר כך, והיא אחרת. היא אמרה קומה למטה, והוא אמר קומה למעלה. היה כבר מאוחר, ושניהם היו עייפים מאוד, אז הם רבו בטעות. היא חשבה שהם מספיק זמן ביחד כדי להגיד שהוא תמיד מאבד את האוטו, ועוד דווקא כשהיא עייפה. בסוף, כשהחניון היה כבר כמעט ריק ושניהם רק רצו לישון, הם מצאו את האוטו. הנסיעה הביתה הייתה שקטה מאוד, אך כשהגיעו שניהם צחקו על שהתנהגו כמעט כמו זוג נשוי. הם לא השתמשו בשמנים הפעם, כי לא רצו להתלכך לפני השינה.

באמת שהיה להם קשר מיוחד, שניהם חשבו כל השבוע. נעים להם ביחד, וכל אחד שמח לדעת שהשני קיים בעולם – שיש להם חצי שני, שדואג להם ואוהב אותם בכל מקום אשר יהיו. הוא התקשר אליה פעם אחת כשיצא ממסיבת רווקים של חבר, ואמר שהוא מתגעגע וכל העניין גורם לו לכל מני מחשבות. היא שאלה אם יש שם חשפניות, והוא ענה שקצת אבל זה לא מעניין אותו. היא אמרה שזה טוב, אבל הוא בכל זאת היה צריך להרגיע אותה ולספר לה שככה זה במסיבת רווקים, וזה לא שהוא הזמין אותן או משהו כזה. היא הייתה חולה באותו הערב, אז הוא באה אליה הביתה לטפל בה. באמת היה קצת חורפי, ושניהם חשבו שיהיה נחמד ערב אחד רק לשתות שוקו חם ולהתכרבל מתחת לפוך. לה קצת הפריע שהוא ראה נשים אחרות מתפשטות, אבל היא ניסתה להבין את המצב. לו קצת הפריע שלה זה הפריע, אבל הוא אמר שהיא בטח פשוט קצת עייפה וטרודה. הם דיברו על הנושא בכובד ראש, וציינו שפעם זה לא היה מפריע להם בכלל. הוא רצה לנשק אותה, והיא אמרה שהוא יידבק. הם ציחקקו ואמרו שפעם גם זה לא היה כל כך משנה. הוא רק רצה שתרגיש קצת יותר טוב, אז נתן לה אקמול ואמר שהיא צריכה לנוח הרבה, אז כדאי שיילכו לישון מוקדם הערב.

גם להירגע סוף שבוע בבית זה נחמד, שניהם חשבו. אולי זה טוב שהיא הייתה חולה, אי אפשר רק לחגוג ולהינות כל הזמן. הוא שאל לשלומה פעמים רבות והתעניין הרבה עד שהחלימה. פעם אחת שהתקשר הוא שמע קול של גבר אחר בטלפון, והיא אמרה שזה ידיד טוב שלה. באמת זכור לו שהוא שמע את אותו הבחור איזו פעם אחת, הוא היה ידיד טוב שלה עוד מהילדות – הם ממש גדלו ביחד. כשנפגשו, הוא רק שאל אם היא שומרת על עצמה, והיא אמרה שכמובן. הוא אמר שלא תזיק לו איזו בירה, והיא התקשרה למונית. בדרך הוא דיבר עם הנהג הרבה, והיא חשבה שהוא מספר קצת יותר מדי פרטים אישיים. הנהג שאל אם הם נשואים, והוא הסתכל למושב האחורי עם חיוך ממזרי. הם יצאו מהמונית והוא בא לפתוח לה את הדלת, אבל היא כבר יצאה מהצד השני. הם נהנו מאוד וצחקו הרבה, למרות שראתה אותו מסתכל על הברמנית היפייפיה. היא שאלה אם היא יותר יפה ממנה, והוא ענה תשובה חמודה, אבל לא טובה מספיק. הם נהנו מאוד הערב, למרות שבכלל לא יצא להם להתנשק, אבל בבית היא בכתה קצת. היא אמרה שהוא תמיד מסתובב עם בחורות אחרות, והיא לא יכולה לדעת מה הוא עושה איתן. הוא אמר שגם היא הייתה עם ידיד שלה בדיוק, אז זה לא הוגן להאשים כך. גם, היא שאלה. גם? זה אומר שהוא אינו ישר, ולא רק זאת – הוא גם חושד שהיא אינה ישרה! אולי האלכוהול היה זה שדיבר, או בעצם צעק, אבל היה זה ערב ריגשי במיוחד. דמעות רבות נפלו לרצפה, ואין דבר עצוב יותר מדמעה שלא מנוגבת על ידי אדם אהוב, וצריכה לנדוד לבדה בעולם הקריר והאפל הזה כל הדרך למטה.

הוא הזמין מונית, והם לא דיברו הרבה זמן. שניהם בכו ללא הפסקה, וכולם אמרו שזו סתם שטות, ואם הם כל כך מתגעגעים כנראה שהם צריכים זה את זו כדי לחיות, כנראה כדי שיחזרו. מעולם לא היה קשה יותר להיות לבד. כל לילה כל כך בודד, כל כך קשה להירדם פתאום – כאילו חלק ממך חסר. כשחזרו, הם התנשקו המון, ממש לא יכלו להוריד את הידיים זה מזו. הם הלכו לצימר רומנטי, ואפילו לספא. הם קנו מתנות ושמנים ונרות, משום שלא ידעו שלעולם לא ישתמשו בכל אלו. הם שתו שמפנייה ונרגעו בג'קוזי, הם אכלו יחד שוקולד כי זה כיף מאוד, למרות שזה לא בריא. הם התכרבלו מתחת לפוך וראו סרטים, אפילו יצאו קצת לבלות בחיק הטבע. הם נשכבו על השמיכה הרכה והתנשקו, למרות שהיה קצת מלוכלך מסביב. בערב הם הלכו לקבל עיסוי זוגי, וממש הלכו לישון משוחררים ורגועים באותו הערב.

בבוקר הם חזרו באוטו, הוא הוריד אותה בבית והמשיך בשלו. היה להם כל כך כיף, שלא היה צורך בכלל לדבר כל הזמן הזה, שניהם היו בטוחים בעצמם לחלוטין. בכל זאת, כשנפגשו היא קצת כעסה שהוא לא התקשר. בהתחלה הוא לא רצה להגיד שגם היא לא התקשרה, אז אמר שהוא מצטער ושתק. כששאלה למה הוא שותק, הוא אמר לה בדיוק למה, והיא באמת נעלבה. הוא אמר שאם זה חשוב לה -–הוא יתקשר גם אלף פעמים, אבל היא אמרה שהוא צריך להתקשר מעצמו. כשאמר שיתקשר מעצמו, היא ענתה שעכשיו הוא רק יתקשר כי היא רוצה וזה כבר לא שווה. הם צחקו. הם רבו. הם נהנו. הם סבלו. פעם היה פשוט יותר, שניהם חשבו. אבל תמיד אפשר לעבוד על זה, תמיד אפשר להתאמץ. הכול קרה כל כך מהר. היה להם כל כך טוב ביחד, וכל כך קשה לישון לבד, ואם תמיד מרגיש שפעם היה טוב יותר אז מה כבר אפשר לעשות חוץ מלדלג מדבר אחד לאחר כל כמה רגעים, ואז כמה ריקניים ושיטחיים מרגישים! אנטואן דה סנט-אכזופרי אמר פעם אחת באיזה סיפור שקשה למצוא את בני האדם, משום שהרוח מעיפה אותם לכל עבר – שכן אין להם שורשים, ודבר זה מקשה עליהם מאוד. עד היום הוא לא ממש בטוח איך הכול נגמר, זה הגיע למקום מאוד מסוכן וכואב, ומזל שנגמר, למרות שזה עצוב מאוד. לפחות עכשיו אפשר להמשיך הלאה.

כשסיים לבכות ולרחם על עצמו, הוא יצא יום אחד מהבית ושוב התאהב. גם היא התאהבה בו. היא הייתה יפה מאוד לגילה, ולו פנים גבריות מאוד ומראה בריא וחזק. שניהם כבר ידעו יותר על החיים, הם ידעו שלא הכול כל כך קסום, וצריך להתאמץ ולהיות מציאותי, ולפעמים דברים נגמרים. הוא אהב אותה למרות שהיה לו קצת מוזר שיש לה כבר ילדים, והיא אהבה אותו למרות העצב הנוגה התכוף שלו. הם בילו רבות יחדיו לאחר שעות העבודה, והתנשקו כל פעם שחזרו הביתה. לו היה קצת מוזר ללכת לידה ברחוב מבלי להחזיק ידיים, אבל בקיץ זה היה נחמד שהידיים שלהם לא צריכות להיות כאלו מזיעות ומגעילות. הם הלכו לסרטים ומסעדות, נסעו אפילו לצימר פעם אחת כשהילדים היו אצל אביהם, היא עזרה לו לשמור על המשקל והוא שכנע אותה לקרוא במקום לצפות בטלוויזיה כל הזמן. זמן רב הם חיו כך בנעימים, עד שהתחיל לעבוד לילות ארוכים ולחזור הביתה רק לאחר שנרדמה. הוא צריך את הכסף, הוא היה אומר, שניהם צריכים אותו. היא הבינה, בדרכה שלה. ערב אחד, כשהתגעגעה יותר מדי ולא הצליחה להרדם לאחר יום קשה במיוחד, היא חשבה להפתיע אותו בעבודה. היא עצרה בצד הכביש כדי לקנות פרחים, סתם פרחים יפים. היא הגיעה למשרד וראתה אותו עם המזכירה. היא הניחה את הפרחים בעדינות בפח ריק, והלכה בדמעות. היא חזרה הביתה ונעלה את הדלת עם הבריח מבפנים. היא הלכה לישון ולא ענתה לטלפונים. הוא נזכר בפרחים שראה במשרדו והבין, בערך, מה קרה. הוא נרדם על דלתה בבכי. הוא לא רצה שייגמר. לא כל כך מהר.

יואב לוי © 05.01.2014