כל מי שאי פעם בנה גן עדן חדש, שאב את הכוחות לכך מהגהנום האישי שלו

אכתוב לך בהמשך היום.

בינתיים היכנסי בבקשה ל-

www.rapunzel.org.il

הפסקתי לאכול אתמול בצהריים, ואני הולכת עם זה עד הסוף. אני רצינית לגמרי. אני דורשת שיריב  יחזיר לי את הבלוג, ושאורי ברוכין, מנהל רשימות, יסגור את הבלוג של הפסיכולוג שהטריד אותי מינית, כי הבלוג עושה לו פרסומת ויביא לו מטופלות נוספות, שגם אותן הוא יטריד מינית. את שני הפוסטים שכתבתי על הפסיכולוג יריב מחק לי. גם הפסיכולוג וגם ברוכין איימו בתביעות דיבה, ויריב איים עלי פעמיים במחיקת הבלוג בעקבות פרשת הפסיכולוג. על הזין שלי מה שיקרה עכשיו. מצידי שאגיע לתת משקל ויאשפזו אותי בכפיה ויאכילו אותי עם זונדה. אני אשמח לספר לעם ישראל באינטרנט על ההתעללות במטופלים בבתי חולים פסיכיאטריים. יותר אני לא שותקת.

כאמור, אכתוב לך בהמשך היום.

 

 

- Original Message -

From: r r

To: HAGAR

Sent: Thursday, June 08, 2006 7:06 PM

Subject: Re: Re:

היי,

האמת היא שאין לי מה לכתוב. אני רוצה להעלות מחר טקסט על מחסום ווטש, ואני לא מוצאת אותו, אז אני חייבת להתפנות לחיפושים בדירה.

אם האתר שלי לא עולה, היכנסי אלי דרך האתר "מחאה לא אלימה" בוובסטר.

אודה לך אם תשימי אצלך לינק נפרד אלי תחת הכותרת "שביתת רעב נגד השתקת ודיכוי נשים ברשת".

אם את מכירה מישהו שיכול להכין לי כפתור עם המילים האלה, אנא בקשי ממנו והודיעי לי על כך.

המון תודה מראש.

 

 

 

התכוונתי, באמת להכין לך השבוע כפתור. אפילו כתבתי לך שאני אכין לך. אבל פרח לי מהראש. ואז חשבתי היום, מה למה את לא מציקה לי ומזכירה לי, למה את לא כותבת.. ואז אמא שלי התקשרה וסיפרה לי על אחת, בלוגרית שהתאבדה. היא לא זכרה את השם אבל אני מייד סיננתי - רפונז"ל...

 

מירב, אני מקווה שאת "שמחה", איפה שלא תהיי, שהצלחת להשיג את שרצית בהתאבדות שלך. שהצלחת למות.

עצוב לי, על כל מה שעברת רק כדי למות. כואב לי מאוד שדברים רבים ונוראיים שאת עברת, עוברים מידי יום על נשים בכל העולם בכל צורת תרבות בלי הבדלי דת וגזע. עצוב לי עוד יותר שהעולם שותק, העולם הגברי הזה שנותן לגיטימציה לנבלות להשלט ע"י ייצרם בלי להענש על כך בחומרה. עצוב לי , כי כמוך יש עוד מליוני נשים בעולם הזועקות לאוזניים אטומות. אלוהים ברא את האדם בצלמו, כנראה שהוא קצת פיספס, אחרת אני לא מבינה איך משך תקופות כל כך רבות, מאות שנים שעוברות, וההתעללויות המיניות בנשים לא נגמרת.

החברה ואפילו הנאורה שביותר, לא תקבל את האחר לעולם. לא את הנכה, לא את החולה, לא את חולה הנפש, לא את הנרקומן, לא את הזקן... רק את ברבי וקן. במקום לטפל ולעזור לאנשים האלו, מדביקים עליהם סטיגמות שמביאות אותם למוקצים מחמת מיאוס.

החברה שאנחנו חיים בה, בעולם הזה לא ראויה לכל מה שיש לטבע להציע לנו. עצוב לי שחיה "חכמה" כמו המין האנושי לא משכילה לקבל אליה בחום את כולם שווים בין שווים. רע לנו ומגיע לנו.

 

אני מרגישה חרא בנאדם. למרות שהכפתור המזורגג הזה לא היה מציל את החיים שלך ואני יודעת שבין כה היית מתאבדת. אני עדיין מרגישה חרא. אז סליחה, אני אזמין אותך "לישיבה" בעולם הבא... 

 

ד"ש לקוביין, מוריסון, מרקיורי, מארלי, ג'ופלין, פרלמוטר וכל שאר הטובים שם למעלה...

 

לעוף ולא לחזור

 

 

 

לעוף

ביצוע: היהודים

מילים ולחן: תום פטרובר

תן לי להבין ליום אחד

ותן לי להבשיל בבת אחת

למד אותי לעוף כדי שלא אפחד

תן לי להמשיך לחיות לעד

 

תן לי להחזיק לה את היד

ותן לי להשיב מה שאבד

למד אותי לעוף כדי שלא אכאב

תן לי להמריא לפרוס כנף

 

תן לי לחייך להיות מוקף

ותן לי להספיק הכל עכשיו

למד אותי למות

תראה איך שאלמד

או תן לי שאמשיך לחיות לעד