שנים שלא הייתי פה,ובטח שלא בשעות כאלה.

אנשים נורמאליים ישנים בשעות האלו,לא?

בכל מקרה אני זוכרת שכל פעם שלא היה לי מצב רוח או חשק לעשות משהו

הייתי פשוט נכנסת לפה ומעדכנת ובוכה על כמה שהחיים שלי לא משהו,אבל האמת היא להתסכל על הדברים שהייתי רושמת פה

גורם לי לצחוק על עצמי עכשיו הייתי רושמת שטויות ולא באמת חושבת מה אני עושה ובעצם זה דבר שגרם לי להעריך את הימים האלו.

הימים שאנחנו כן חיים בהם,ולצחוק על אנשים ולהקדיש להם פוסטים ולרשום שאני שונאת אותם באמת היו בלי מחשבה ולא הייתי מתייחסת ליחס

של אנשים כלפי ובטח שלא ליחס שלי כלפיהם.

מה שגם גרם להעריך את החברות שלי מחדש ולחשוב על הקשר האחרון שלי שגם עליו רשמתי פוסט בכייני במיוחד.

האמת טוב לי שהיה לי את הקשר הזה, קשר ארוך,קשר אוהב,קשר מכבד ובעיקר בן אדם שדאג, לא אכזב ואף פעם לא עזב.

והוא עדיין פה ואני עדיין מדברת,צוחקת,מקשיבה ומחבקת.

הכי טוב לשמור ככה על קשר לא?!

אבל זה טיפשי שאני בעצם עדיין רושמת פה סימני שאלה אמנם לא הראתי הרבה סימני חיים אבל מה הסיכויים שאנשים עדיין נכנסים לפה?

נחמד לבקר פה.

still my best friend.