время идёт и так же и дни но про тибя мысли ни как ни проходят.

הרצונות לחזור לבלוג הזה כלכך עזים,החשק לכתוב פה לא יוצא מהראש,אחרי התנתקות כזאת מהבלוג זה אפשרי לרצות לחזור לפה?

שאני יושבת בעבודה וחושבת על זה שבעצם אני רוצה להיכנס לפה כדי לעדכן?

הכרטיס טיסה לעוד חודשיים כבר כאן,קבלה לקולג' עברה בשלום,אזרחות יש,צבא?!בעיה אחת גדולה אם הם יחליטו לשחרר אותי מהשירות או לא.

מעדיפה ללמוד שנתיים מאשר לבזבז שנתיים בצבא.

המדינה שלנו פשוט לא ראויה לחיילים הנדירים שיש בצבא,כל אחד תורם בחלקו ואנשים פשוט לא מעריכים את זה מספיק,אדם שיוצא בלי נשק הביתה זה אומר שהוא ג'ובניק זאת אומרת מה לו אין תפקיד בצה''ל?הוא לא אדם?אין לו לב?אין לו נשמה?הוא פשוט מעדיף להיות קרוב לבית ולא להקריב את חייו למדינה שלא שווה את זה.

בעיקרון כולם יודעים שאני לא הכי מתה על היחס של הממשלה כלפי העם,מיסים,משכורות והעלאות של הדלק,סיגריות וגם הקוטג'?!?!

חוץ מזה לפני שטסים רוב הזמן עובר בעבודה ואם לא אז זה להיות בחברת החברות הטובות והקרובות,כבר לא משתדלת להתקרב לאף אחד לא אכפת לי מאנשים שלהם לא אכפת ממני,יש לי את החברות שלי והן יודעות שבשבילן אני אעשה את המיטב שאני יכולה.

הבית בשיפוצים לקראת ההגעה אמא עוד פעם טסה,הבית ריק בלעדיה,התקשורת בבית כשהיא לא פה פשוט על הפנים ואז באה השאלה אם אנחנו פה ככה אז איך זה יהיה במרחק ממש גדול מהארץ התקשורת תשאר כזאת גרועה?של ריבים,צעקות,טריקות דלתות,כמות מטורפת של ניקוטין בגוף?למה לעזאזל אני צריכה את זה.

סך הכל מה ביקשתי התחלה חדשה,ללמוד נושאים מעניינים שלא מוליכים אותך שם סביב החומר אלא מלמדים ישר ולעניין.

וואוו עירבבתי כלכך הרבה נושאים בפסקה אחת זה מטורף אבל סך הכל הבלוג הזה נפתח רק כדי שאני אוכל לפרוק בו את מה שיושב לי על הלב.

לא מעניין אנשים שלא יכנסו לא כזה מפריע לי סך הכל המקום הוירטואלי הזה הוא המקום שאני פורקת בו הכל,זה המקום שלי.