הסלון קצת חשוך, כל המשפחה כאן, יושבים ומחכים שמישהו ידבר, עדיין לא ברור על מה. בדיוק התיישבתי, שטופת צחוק ומחוייכת, כי איזה כיף כולם פה ועכשיו נשב ונדבר מול הטלוויזיה, כמו שהייתי קטנה ואחי עוד גר בבית.
אבל האווירה קצת מוזרה, אז לוקח לי כמה שניות להתאפס ולהבין שאנחנו לא סתם יושבים בסלון, כולנו, בחושך.
זה הולך להיות הדרגתי, אנחנו מבטיחים,
אנחנו יודעים שזה קשה
אבל נעשה את זה הכי פחות כואב לכולנו, לאט ובטוח.
ובלי שום הקדמות, בלי שום והסברים-
אבא ואמא נפרדים.