מים שקטים חודרים עמוק

האמת בכלל התקופה האחרונה ממש אחלה, חוץ מהבגרויות :S

אבל אתמול היה ממש אחלה יום..

היה לי משמרת קצרה, 12:00-16:00 והיו עובדים נחמדים ולא הרבה עבודה אז היה סבבה.

אחותי באה לקניון אחרי ההתנסות שלה [היא לומדת פיזותרפיה ועכשיו זה סוג של סטאג'] והיה די ריק כשהיא באה אז איזה רבע שעה רק עמדתי ודיברתי איתה וזה היה חביב (:

אמא שלי הצטרפה לאחותי והם עשו קניות בקניון [אמא שלי עובדת נורא קרוב לקניון ויצאה קצת יותר מוקדם כדי להסתובב עם אחותי] ואז כשאכלתי אחרי המשמרת הן גם ישבו איתי וגם היה לי הסעה הביתה, מה שהיה נחמד (:

אבל החלק היותר נחמד של היום, או החלק שיותר עשה לי טוב זה החלק השני P:

לפני כמה שבועות באו לאיגי 2 אמהות לילדים הומו-לסביים ודיברו על הסיפור שלהם ובלה בלה בלה..

בכל מקרה [היה דווקא ממש מעניין, למרות שלא ממש תיארתי את זה ככה עכשיו], הן גם אמרו שיש הרצאה של גנטיקאית [גנטיקה לאלה שמתקשים בפירוש המילה המסובכת] על התפתחות העובר וכל מה שקשור לנטייה ההומו-לסבית.

לי זה לא היה נשמע מעניין במיוחד אבל אמא שלי מאוד רצתה ללכת.

ואמא שלי מתוקה ורציתי ללכת בעיקר כדי שהיא לא תלך לבד, כי לא ממש עניין לי. [לא שממש אמרתי לה את זה..] אז הלכנו.

קצת הסבר על היחסים שלי עם אמא שלי- אמא שלי היא האמא הכי חמודה בעולם. אבל היחסים שלי איתה לא מי-יודע-מה קרובים. כלומר לא כמו שלה ושל אחותי, אחותי והיא כמו חברות, אחותי מספרת לה הכל-הכל וזה.. אני מדבר איתה הרבה אבל לא ממש על נושאים אישיים.

אני יודע שהיא מאוד רוצה לשמוע מה קורה איתי והכל, במיוחד מאז שיצאתי מהארון כי ב5 שנים שלפני זה לא סיפרתי לה ולאבא שלי כלום.. אבל לי קצת קשה עדיין לשתף אותה בדברים ממש אישיים.

בכל מקרה, ההרצאה הייתה דווקא מאוד מאוד מעניינית.

וכשיצאנו מההרצאה התחלנו לדבר. על ההרצאה, על טרנסקסואלים וביסקסואלים [אמא שלי לא ממש הבינה מה זה אומר עד אתמול] וכו' וכו'.

ובסופו של דבר היא התחילה גם לשאול יותר ספציפית עליי [ראיתי שהיא קצת נזהרת כי היא רוצה לדעת אבל מרגישה שאני לא רוצה לשתף אותה].

בכל מקרה, סיפרתי לה המון דברים שהיא לא ממש ידעה.

היא נורא הופתעה לשמוע שאני יודע שאני הומו מכיתה ג'-ד' ושאני מרגיש "בארון" בערך מכיתה ו'.

סיפרתי לה סיפור שאני זוכר מאוד טוב ונזכר בו מדי פעם, אבל לא חשבתי על לשתף אותה..

זה היה כשהייתי מאוד קטן. לא זוכר באיזה גיל, אני רק זוכר שכבר ידעתי שאני הומו. כנראה בכיתה ג'-ד' ככה.

היינו אצל סבתא שלי בבית ושיחקתי שם בארון או לא יודע מה. וההורים שלי רצו ללכת אז אחותי צעקה לי "אופיר, צא מהארון!" וכולם צחקו [לא כי הם חשבו שאני הומו, סתם כי זה יצא מצחיק.] ואני זוכר שכשירדנו במדרגות אמא שלי שאלה אותי "אתה יודע למה צחקנו?" כאילו, אם אני יודע מה זה לצאת מהארון. ואמרתי לה שכן. בכל מקרה, מה שאני יותר זוכר מהסיטואציה זה שכאחותי אמרה את זה וכולם צחקו, זה הזיכרון הראשון שלי מחוויות ה"ארון". ישר חשבתי "רגע, לצחוק או לא לצחוק? מה יגרום לי להיראות סטרייט? טוב אז לצחוק, אבל קצת, נכון? לשחק אותה ילד תמים שלא יודע מה זה? רגע, מה עכשיו לעשות?" וכו' וכו'.

זה אגב מה שעבר עליי ב7 שנים הבאות, עד סוף כיתה י'. כל הזמן חשבתי על הדרך שבא לא יידעו שאני הומו וכבר לא הייתי בנאדם, לא הייתי אני. כל צעד קטן שעשיתי היה מחושב קודם כל, איך אני יכול לשחק את הסטרייט הזה בצורה המושלמת?

[דבר שהיה נורא קשה להיפטר ממנו אגב, ועדיין לא נעלם לחלוטין]

בכל מקרה, אמא שלי די הזדעזעה שככה חייתי כ"כ הרבה שנים ולא אמרתי כלום.

היא אמרה שחבל שלא אמרתי להם [ההורים שלי] קודם ושיכלתי להרגיש נוח יותר והכל.

ואמרתי לה שזה לא בגללם, אני פשוט לא הייתי מוכן ולא חשבתי שזה אופציה.

בכל מקרה, התחלנו לדבר על המון המון דברים ובאמת נפתחתי אליה לגמרי.

ואני יודע שהיא שמחה כי היא רוצה לשמוע ואני שמחתי כי היא שמחה [וגם כי היה המון תמיכה בתגובות שלה, זה נורא עזר לי].

והבטחתי שאני אשתף אותה יותר מעכשיו. ואמרתי לה שזה לא כי אני לא רוצה לשתף אותה, אלא כי אני לא תמיד מרגיש צורך לשתף אנשים בדברים הפרטיים שלי. [שזה לא נכון, פשוט אני לא מרגיש מסוגל, אני מרגיש שאני אעיק עליהם ובסופו של דבר ימאס להם ממני. אז רוב הפעמים אני לא ממש משתף חלקים גדולים ממני עם אנשים אחרים]

בכל מקרה, זה היה ערב נורא נחמד ומאוד מחזק.

אני מאוד שמח ויודע שאני מאוד בר מזל שזוהי המשפחה שלי.

ועכשיו לחרוש לאזרחות. [כן בטח.]

סופשבוע טוב לכולם :)

אופיר