אז הנה אני שוב בבית..מול אותו מחשב יקר שלי יושבת לי בנחת עוברת על פעילותיי האחרונות..

בשישבת הזה החלטתי שאני כן רוצה קרבת אנשים אז נפגשתי אני ושתי חברות שלי..היה כל כך נפלא..עישנתי המון..אבל עם זאת היה לי נעים אם זה..אולי כמו שאמרו אני באמת מזוכיסטית..בכל אופן ישבנו,נחנו לנו בגן וניגנו על גיטרה וכמובן עישנו..לבשתי מכנסיים ושמלה..הרגשתי שאני מתחרפנת שהגוף שלי מרגיש כבול מדי..שכל הנפש שלי חופשייה ואני כלואה בתוך בדים שעוטפים אותי אז לראשונה בחיי הורדתי את המכנסיים והרשיתי לעצמי לחשוף בחוסר מיניות את רגליי והיה לי כה נפלא..הרגשתי שגופי חופשי מתמיד..תמיד אני מסתירה אותו מעיניים מיניות וחשדניות ובכלל לעולם לא הייתי שלמה עם עצמי ופתאום פשוט השתחררתי לא היה לי צורך לשים לב אל איך שאני נראית"חזרת מהים" וכאלא..בתחת שלי:) היה לי נפלא..היה לנו המון פיפי אז השתנו בכל פינה קטנה בעיר..היה נפלא להשתין  במגרש בית ספר:)..נשכבנו לאחר מכן באמצע המגרש...

"עכשיו תעצמו את העיניים,עזבו את הרעש מסביב..דמיינו לו לכמה שניות שמה שמתחת הוא חול ורעש הרוח זה הגלים"..ממש הרגשנו זאת אחת אחת,זה היה נפלא..ועם הזיוני שכל והפילוסופיות הקטנות שלנו חשבנו כמה חבל שהמילה רוגע באה מהשורש רגע...עצוב עצוב..אבל לא נורא הרי כל החיים מתבססים על רגעים.

בכל אופן,הלכנו לעיר מאושרות ומצחקקות..ושם הכל נפל..פתאום לא היה לי נוח בכלל עם איך שנראיתי,פחדתי שבכל פינה האנשים עם ה"סטייל"הזה יצחקו עליי..לא יכולתי להיות אני,רציתי לבכות מרב שהיה לי עצוב על עצמי..שלושתנו לא הרגשנו בנוח ופשוט נצמדנו אחת אל השנייה..ושם גם הסיגריה לא הייתה חופש..שם היא הייתה פוזה..

בכל אופן כשהעייפות והחרמנות מעורבבים יחדיו לקוקטייל אחד ,צצו להם שני בריטים ושני ידידים יחדיו אך לא קשורים אחד לשני...יצאתי מניייאקית..התחלתי קצת לרדת על מנהגיהם כגון"האם תרצה כוס קפה"וכאלא חחח לא יפה לא יפה..

משום מקום צצה לה חבורה קטנה של ערסים שהחליטה שאנחנו בריטים למרות שלנטלי על החולצה היה רשום מרץ 2000 חחח....

משיחה ארוכה חסרת תכלית ודופן התגלה שהם שוטרים סמויים ואנחנו נראינו כל כך מסטולות כי מתנו מצחוק פשוט..נגמר בזה שהם התייאשו לדבר אנגלית והלכו כנראה:)

היום בבוקר הלכנו לעין לבן..מן מעיין יפהפה נסתר בירושלים..מה שהיה כל כך עצוב זה שהמעיין הקסום עם האנשים השלווים נעלם..עכשיו יש מעיין מזוהם והמווון ערסוואתים צעקנים ומעצבנים..חזרנו בעצב..אז פוסט זה מוקדש לעין לבן אהובי...שיהיה טוב יותר לו..כולנו מאחלים לו זאת..

באהבה גדולה:)ובאופטימיות קוסמית יוצאת דופן שנחתה עליי אסיים פוסט זה במילות הבאות

"ציף ציף שריק שרק בולבולבילבל וכל מי שיישמע יאמר ,אך איזו מקהלה!!!"

חווה אלברשטיין צמח בר יקר

:)