אז בחזרה לשפת האם.

המחשבות שלי מפטפטות בעברית היום.

מבחינה אבוציונלית אני חוששת שלא התפתחתי מספיק.

זה לא פחד מה שאני מרגישה, זה לחץ, אבל הקול הפנימי הזה שקיים עוד מתקופת 'הממוטה שרצה לכיוונך', לא מפסיק לצעוק לי "רוצי!!".

ובעבר באמת רצתי.

כיום אין לי את הפריבילגיה. וזה קשה להילחם בקול הזה, כי הצד הלא מפותח בי מסכים איתו.

אז להבדיל מפרידות אחרות, אין לי באמת זמן להיות רווקה פרובוקטיבית וחצופה. לא מספיק לפחות, אז זה מוסיף לתחושות השליליות וככל שעובר הזמן אני קולטת שאני מתגעגעת. מתגעגעת לבית, לגינה, לכלבה ולצנוח עליו אחרי יום ארוך. לדעת שזה בסדר שאני מרגישה מרוקנת לחלוטין מכל נקודת אי.קיו שאי פעם ביקרה במוחי. זה בסדר, כי הוא אוהב אותי ויודע את זה בשבילי.

אני לא מתמודדת טוב עם הרגשות של עצמי, אף פעם לא התמודדתי טוב.

וכל יום שעובר, האני שלי מתפצל לכל כך הרבה רצונות.

אז זו כל הרגשנות שאני ארשה לעצמי לתקופה הקרובה.

בחזרה ללב הקרח וייחסי אהבה-שנאה שלנו.

אז כן, פשוט סקס מזיע ומטורף. 

אולי מתישהו אני אבין את הבקשה הזו ממני להישאר.