במשיכת קולמוס

ושוב ביצה קשה במצח

ורק מעט מעט מלח

ואוכל את כל הטיול לסדום

והפעם זה מצליח

והזיכרון מבליח

הנה אני במערה לבד פתאום

לכן אני אוכל וזוכר

שותה וחולם

אוכל ושותה זוכר וחולם

פעם לא הייתי ככה

פעם הייתי זוכר מה רציתי לשכוח

ושוכח מה רציתי לזכור

היום אני מבין מה זה

להיות זכר להיות זכר זה

לזכור ולזכור ולזכור

עוד בוטן נגד הצרבת

שבינתיים מסרבת

אבל אני חולם בהקיץ

שדה באבק הדיש

חברים מכונה סוף קיץ

וילדים עם גיבורים להעריץ

אני אוכל וזוכר

שותה וחולם

אוכל ושותה זוכר וחולם

הולך ויחף

מריח בוסר

מגדל זקן נשען על מעקה.

-

מילים: מאיר אריאל.

-

תענוג לגלות שירים כאלה!