You have to bring me down.. We had some fun before we hit the ground..
|
כינוי:
Dead meat, saving herself בת: 33 ICQ: 265842048 
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 10/2009
די עם הרעידות אדמה האלו
אני משתדלת לחשוב קדימה כל הזמן.
כלומר לתכנן לעצמי את הצהריים, את הערב, את השבוע, את הסופ"ש, את החודש, את הזמן עד היום הולדת.
לנצל את הזמן כמו שצריך משום שהוא לא יחזור.
יש לי מיליון [בלי להגזים] חרדות. ואני מודעת לעצמי ולמה שאני מסוגלת ולא מסוגלת לעבור.
ויש בי משהו שבטוח שאת הטירונות הזאת אני לא אצליח. אני פשוט לא אצליח להחזיק את עצמי שם. עם בנות זרות, עם הלם טוטאלי.
אנשים שלא מכירים אותי נוטים לומר שאני לא באה בגישה טובה. נכון, עשיתי דברים שאני מתחרטת עליהם לחלוטין. אבל יש הבדל בין מה שאני שוה לבין איך שהתייחסו אליי.. וזה כבר עבר כל גבול..
ומה כבר ביקשתי, לנצל את מיטב הפוטנציאל שטמון בי בשביל להוכיח לא רק לכולם, אלא בעיקר לעצמי, שאני אכן שווה משהו?
שאני כן מועילה? שגם אני יכולה להגיע רחוק?
התקשרתי עכשיו ללשכת גיוס וענתה לי בחורה נחמדה שהבינה אותי וניסתה לעזור לי. היא הפנתה אותי לקד"צ, ושם ענתה לי איזו דפ"רית שטענה שאין דבר כזה חזאית ושאם היה היא הייתה יודעת כי היא מתעסקת המיונים כל הזמן. אז חבל שחברה שלי עוד חודש תהיה בסוללה שיש שם גם חזאיות. כן, חבל.
אז התקשרתי לחיל האויר והבחור שחזר מהפסקת הצהריים שלו ניסה לעזור לי למצוא לי תפקיד.
הוא אמר שהחזאיות בחיל האויר זה לא קד"צ, כלומר זה יכול לצאת בכלל צהל"י אם הרבה מזל. ופה צץ לו חשש.
והוא הוסיף ואמר שמפענת תצ"א זה קד"צ, כלומר אין לי שום סיכוי להגיע לזה אלא אם מחר אבא שלי מתמנה להיות מפקד חיל האויר.
הוא שאל אם יש לי 5 יח"ל פיזיקה. לא. 5 יח"ל מתמטיקה? רק 3, אבל אני מוכנה ללמוד. אנגלית? כן. אז זה לא מספיק.
הוא מצא לי תפקיד שנקרא רכזת התרעה. כלומר חמ"ליסטית.
נשמע נחמד. הוא אמר שיש מיונים בחודשיים הקרובים והגיוס הוא ב11 בינואר. אמרתי לו שלא אהיה בת 18 והוא אמר שאפשר לסדר את זה עם לשכת הגיוס [מריח כמו שקר גס].
אז עכשיו אני צריכה לשקול:
או שאני שולחת פקס עם התחננויות להיות רכזת התרעה בתקוה שהבחורה בלשכת גיוס לא במחזור, ואם זה ימצא חן בעיני הקצינים שם אז הזימון יאושר, ואם אני אתקבל אז סחתיקה עליי, ואני אתגייס שלוש שבועות לפני היומולדת.
או שאני לא עושה כלום ומקוה שלקצין מיון יש חברה שירדה לו לילה לפני והוא יציע לי להיות חזאית בחיל האויר, ואם אפשר בסוללה שדפנה תשרת בה. אם לא, אז בסוללה אחרת. ואם לא אז סמב"צית. ואם לא.. אז.. לא יהיה לי כיף 
מה שכן אני אעשה הכל כדי לצאת מתפקיד שלא יתאים לי. כי הרי למה עושים לי מבחנים? כדי להתאים אותי למערכת. אז בשביל מה קיים הקצין מיון? בשביל חורים. אז משהו פה לא הגיוני כנראה.
Far too early in the daytime to be thinking about that But I, but I, but I am.. What did i do in a past life, oh to deserve this What did i do to deserve her love, I have to ask myself. When i am such a bad man but only to her (only to her, only, only to her)
עברו יומיים בהם התייעצתי והתחבטתי רבות אם לשלוח את הפקס. החלטתי שלא משום שיש בזה יותר מדי סיכונים. ואין לי כוח. מה שיהיה יהיה. הדבר היחיד שבטוח הוא שאי אפשר להיות בטוח בשום דבר. | |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
