 You have to bring me down.. We had some fun before we hit the ground..
|
כינוי:
Dead meat, saving herself בת: 33 ICQ: 265842048 
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
אוגוסט 2009
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | | | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר |
היום מוקדם בבוקר קרו מספר דברים ובעקבותיהם הגעתי למסקנות הבאות: כמה שאני אוהבת אותךָ, כמה שאני שונאת אותךְ, כמה שאני מתגעגעת אליךָ, כמה שנמאס לי ממךְ, כמה שמוזר לי להיות בקשר איתךָ, כמה שאת חשובה לי, וכמה שאני צריכה מנטלית את אותם האנשים שגורמים לי לצחוק. לפחות פעמיים בשבוע אם לא יותר.
יש בי הרבה פחדים להפסיד, להיכשל, לפספס, להיות מאוסה על אנשים. כילו שאני עדיין במסגרת הלימודים.. בדיוק כמו שהרגשתי אז. ציוני בגרויות: F 83 G 31, בתקווה שזה של מועד א' וששיפרתי במועד ג'..
כמה שאני אוהב אותך פורטיסחרוף
בסוף של יום אחריי הכל נאמר שלום ובינתיים על המסך נופלות שבעים ושתיים בתולות מהשמיים בחוץ סופה שואגת אבל בבית שקט שולחן ערוך כסא עקום ובטן מתהפכת
כמה שאני אוהב אותך כמה שאני אוהב אותך כמה שאני אוהב אותך כמה שאני אוהב אותך
בסוף של יום על הספה בלי להוריד ת'נעליים והמסך שוב מהבהב עובדים עלינו בעיניים בחוץ שוקעת ארץ ואת לא ממהרת בסוף של יום תופס מקום על המיטה המשותפת
כמה שאני אוהב אותך כמה שאני אוהב אותך כמה שאני אוהב אותך כמה שאני אוהב אותך אני כאן להישאר
אני מתה לשפוך פה את ליבי. לעקוץ, לקלל, להתלונן. אבל אני לא יכולה =\ אוף מרמור..
| |
לא התכוונתי אבל ככה יצא.. קשה לי לומר "זו לא אשמתי, אלו התגובות שלי, כזו אני" כי זה ילדותי וטיפשי. פעם אמרתי את זה כל הזמן והנה, עובדה שזה השתנה לטובה כי התבגרתי ולמדתי איך להתמודד עם עצמי במצבים כאלו או אחרים.
ועכשיו אני עצבנית וגם קצת בוכה על מר גורלי. שונאת להישמע כזו מסכנה או מעוררת רחמים. אבל קשה לי. לא בעבודה, ולא עם המעט שעות השינה והארוחה אחת ביום.
זהו, קיבלת פרופורציה מה חשוב בחיים. רק אתה
| |
".. אני צריכה כמה פרטים על הראל, אפשר?" "בבקשה, תשאלי". "אמרת שהוא בן שלושים ושש ונשוי?" "כן. פלוס שלושה". "המ... הספק לא רע". "כן, וכולם מחוננים". "מה אתה אומר? כל השלושה... תורשה, אה?" כיוון שהצוק שישב מולה לא ענה לשאלתה, נבוכה קמעה, אחר התעשתה והמשיכה: "למה הוא חלה?" "כנראה משילוב של סיבות תורשתיות וסביביות". "אני לא מבינה..." "הוא כבר יספר לך". "מתי הוא חלה?" "גם את זה הוא יוכל לספר לך". "אז מה אתה יכול לומר עליו?" "הוא אינטיליגנטי ויצירתי מאוד, ויש לו ראייה חברתית מקורית. הוא מוגדר קלינית כחולה נפש, והוא אדם אמיץ וטוב..."
כן, ועם אותו האיש אזכה לטיול בן חמישה ימים בארץ המגף והפסטות [שלשום טעמתי לראשונה פסטה וזה היה נחמד מאוד]. שיהיה לנו שבוע ססגוני ופורח עם כמה שפחות מעלות.
| |
לדף הבא
דפים:
|