לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

סמג'ה

מחפש/ת תשובות לכל השאלות ? מחפש/ת אהבה ? מחפש/ת מקומות לצאת ? . אסטרולוגיה , אסטרולוגיה סינית , נומרולוגיה , התאמה בין בני זוג , קלפי טארוט , מיסטיקה יהודית , קריסטלים ותחזיות - כל זה תוכלו למצוא כאן !!!!! בואו כנסו ותהנו מכול העולמות ~ בהצלחה ~ !!!


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


4/2004

חיים שלמים - פרק חמישי



החלטתי להיות עם עצמי לכמה זמן ולהירגע. כמובן שנפרדתי מגיל ואפילו מדן, שהפך ליקר לי כל כך, התרחקתי. אך שניהם לא הרפו ממני ולא חדלו לשאול לשלומי בכל הזדמנות שצצה.
בעניי זו לא הייתה דאגה, הם הפכו למציקים בעניי והתכנסתי מאוד בתוך עצמי. פתאום כבר לא הייתי בכלל מאושרת, הייתי סתם אחת שהמשפחה שלה התפרקה, או שבעצם הייתי זו שפירקה את המשפחה. כבר לא ידעתי מה לחשוב.
הייתי מטיילת בלילות בשכונה לבד, נעצרת באיזו מדרכה ובוכה. לפעמים אנשים שעברו הסתכלו עליי כאילו נפלתי מהשמיים. אותם שמיים שלפעמים מחשבות לעלות אליהם צצו לי בראש.

החלטתי לנשור מבית הספר, בין כה וכה הציונים שלי מביישים את המשפחה שלי. רציתי גם לעבור לפנימייה, אבל ההורים שלי התנגדו בתוקף. אני לא חושבת שהיה אכפת להם מהתנאים שיהיו לי בפנימייה, אני חושבת שהם ניסו להציל את הכבוד האבוד של המשפחה והרי ילדה בפנימייה זה לא מה שבדיוק יעזור להם להשיב אותו.
פתחתי לעצמי עולם חדש שנקרא החדר שלי, היציאות שלי מחוץ לחדר היו אך ורק למקלחת, לשירותים ולמטבח לשתות מידי פעם. גם לאכול כמעט ולא הצלחתי. אפשר להגיד שהייתי שרויה עמוק בתוך דיכאון חזק. הייתי מאוד פסימית, אני חושבת שאני עדיין כזאת. לא הצלחתי לחשוב על דברים טובים, רציתי רק דבר אחד שכמובן לא יכול היה להתגשם, רציתי שרינת תחזור לחיים.
פעם זה נראה לי כאילו היא תחזור אליי בכל רגע, עכשיו לפחות, אני יודעת שזו הייתה רק אשליה. הרגשתי כמו בתוך פיצול אישיות ענקי ומסובך - מצד אחד זעמתי על רינת שהתאבדה ומצד שני מאוד רציתי שהיא תחזור לחיים.
הייתי מבולבלת, רציתי לחזור למסלול של חיים נורמלים, אבל אני חושבת שכבר הייתי משוגעת לגמרי.

עכשיו אני כבר בטוחה, אני משוגעת, אני מודה. החברות שלי שונאות אותי, וגם אין לי ידידים, אפילו גיל ודן כבר לא מתקשרים. נשארתי לבד, רק עם עצמי. גם לא התקשרתי לאודי לשאול מה שלומו ושלום עדן.
תכננתי לברוח מהבית, רק שלא היה לי לאן. אפילו ארגנתי לי תיק, שמתי בו כמה בגדים וכסף שהיה לי. אני חושבת שגם לא היה לי אומץ לברוח. ברגע שהבנתי שהמשפחה שלי שונאת אותי, כבר לא היה אכפת לי מהחיים שלי. לא היה אכפת לי למות, אני חושבת שאפילו רציתי מאוד למות. הייתי מבלה ימים ארוכים במחשבה על התאבדות. מצד אחד ראיתי מה ההתאבדות של רינת עשתה למשפחה ומצד שני כבר לא יכולתי לחיות ככה.
לא היה לי יותר מה לעשות עם עצמי. הייתי לבד, לגמרי לבד. אף אחד לא ממש רצה להיות בקרבתי, ואני בכלל לא רציתי להיות בקרבת אף אחד.
נכתב על ידי , 18/4/2004 13:34  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי: 

בת: 39

תמונה




255
הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , יצירתיות , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל~~הילה~~ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ~~הילה~~ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)