לפעמים אני תוהה ביני לבין עצמי מתי אצליח להבין אותם אם בכלל.

יש הרבה התנהגויות שאני מסווגת תחת הכותרת תז"ק (תסמונת ה... הקטן) ויש מקרים שבהם אני תוהה האם אפשר להסביר את כל ההתנהגויות שלהם סביב נושא זה?

אולי תשאירי לי את הקרקפת שלך?

הוא מביט אלי במבט מצועף קלות ואני מנסה לחפש סימנים לעניין להמשך ולא מוצאת דרך מספיק מתוחכמת לעשות זאת.

הוא הגבר הראשון מזה הרבה זמן שנוח לי להתפשט לידו, משהו בו גורם לי להיות נינוחה, משוחררת ועם תיאבון...

אנחנו נפגשים אחת לשבועיים, הוא משחרר את כל השרירים התפוסים ומעורר דברים שהיו רדומים הרבה מדי זמן.

בפעם הלפני אחרונה באמצע העיסוי הוא התחיל לדגדג לי את הגב. לא הבנתי אם זו הדרך שלו לפלרטט או להביע חיבה והחלטתי לא להתעסק בנושא.

השבוע כשהייתי אצלו, אחרי עיסוי מקיף באחוריים המפוארים שלי, כשהוא עבר לכפות הרגליים הוא אמרתי לו שזה מאוד נעים וזה העיסוי השלישי ברשימת שלושת האזורים שאני הכי נהנית מעיסוי בהם. כשהוא שאל מה במקומות הראשונים עניתי שקודם כל קרקפת ואח"כ עיסוי ציצים.

"איך עושים עיסוי ציצים"? הוא שאל ולרגע השתעשעתי במחשבה של לתת הנחיות, אבל רגע אחרי הגיעה מחשבה שאולי הוא לא מעוניין, אז עניתי "זה עיסוי ביתי" וסיפרתי לו שפעם היה לי בן זוג שעשיתי איתו הסכם שאני מוכנה לראות כדורגל אם תוך כדי אני מקבלת עיסוי ציצים... הוא התלהב מהעסקה והמשיך בענייניו, הגיע לכל מיני שרירים ששכחתי מקיומם וסיים בעיסוי קרקפת מפנק, ששולב עם דגדוג צוואר ופנים, שעשה לי צמרמורת נעימות במיוחד.

כשנגמר הזמן הוא שאל אם אולי אני יכולה להשאיר לו את הקרקפת שלי, עניתי לו שיותר פשוט שהוא ישאיר לי את הידיים שלו.

בקרוב תסתיים הבצורת?

ריחות של שינוי נמצאים באוויר.

עשיתי שינוי תזונתי משמעותי וחדש, שמביא לתוצאות יפות ובמקביל התחלתי טיפול פסיכולוגי כדי לפתור אחת ולתמיד את הסכסוך שלי עם אוכל.

כבר הגעתי לכמה תובנות והעבודה נמשכת במישור התזונתי במקביל למישור הפסיכולוגי.

יש לימודים באופק הקרוב ואני מתכננת לעזוב את מקום העבודה לאחר שאסיים אותם ולעשות שינוי תעסוקתי.

העבודה השניה שלי חזרה ויחד איתה חזר לי העניין והתרחבו אפשרויות ה"הכרות הטבעית".

קצת קשה לי המחשבה של להכניס מישהו חדש לחיים שלי, אבל יש לי תחושה שזה יקרה בקרוב, בצורה טבעית ונקווה שרגועה.

אני מחכה לסיום בצורת הסקס. היא נמשכת יותר מדי זמן וברור לי שככל שארגיש יותר בנוח עם עצמי, אחזור לשדר משהו מושך לסביבה.

פלירטוט, חצי פלירטוט, חיוך והגדלת אישונים

ד' עמד לידי, לא הוריד ממני את העיניים לרגע וחיפש הזדמנויות לגעת בי שוב ושוב.

"אז מה קורה איתך? יש מישהו? למה את לא יוצאת עם אף אחד? חשבת אולי לחפש בחו"ל?"

אנחנו מכירים דרך העבודה השניה תקופה ארוכה.

הוא רווק נחשק שמחפש את מיס פרפקט. הוא אוהב לשתף אותי בסיפורים על חיי האהבה שלו ולהראות לי תמונות שלהן.

הפעם קצת שיתפתי אותו, תמהיל של סיפורי זוועות מהעבר יחד עם תהיות אם כשאני מפלרטטת זה מובן לצד השני או לא.

הוא עזר לי להבין שזה לא מובן ואמר לי שנורא קשה לו כבחור לקרוא סיטואציות כאלה והוא אף פעם לא יודע מתי נשים משדרות עניין. הסברתי לו שזה מאוד פשוט וכשבחורה מחייכת ומסתכלת לכיוון- יש סיכוי טוב שהיא מעוניינת ומפלרטטת.

למחרת המנהלת שלי בעבודה השניה שיתפה אותי שאותו בחור כל הזמן שואל לגבי ומתעניין בי ופתאום הבנתי שיכול להיות שהוא מחכה לראות סימני עניין ממני, מה שאני מפרשת כיחס ידידותי.

עכשיו נשאלת השאלה אם לעשות צעד... מסקרן אותי מה מסתתר שם.

שאלת מיליון השקל

מה שהוביל אותי לשינויים (המבורכים) שעשיתי בחיים שלי זה פגישה אחת במרכז להורות משותפת.

משבר גיל ה-40 הופיע באיחור של חצי שנה ויחד איתו שאלת ההורות.

למעט תקופה קצרה שהייתי עם ת', מעולם לא היה לי רצון להביא ילד לעולם.

הריון זה משהו שתמיד הפחיד אותי, מה גם שאני לא הטיפוס שנמס מכל תינוק שעובר ברחוב.

פעם החלטתי להביא ילד בגיל 35 וכשאותה יום הולדת הגיעה, החלטתי לדחות את הנושא לגיל 37.

לכבוד גיל 37 קיבלתי בעיות רפואיות עם הנחיה מפורשת מהרופאים לא להיכנס להריון, מה שגרם להקלה בכך שאני לא צריכה להתעסק עם הנושא.

חודש לפני גיל 40 נפרדתי מאותם תרופות שגרמו לאותו איסור, אבל הייתי כל כך עסוקה בלחגוג את החיים שהנושא הונח בצד.

עכשיו החלטתי שהגיע הזמן לקבל החלטה ומאחר ואין לי זוגיות וגם לא יכולת להביא ולטפל בילד לבד, חשבתי שזה הזמן לבדוק אפשרות של הורות משותפת.

פחות משעת שיחה ויצאתי עם תובנות שאני 80% לא רוצה הריון משלי.

מי שישבתי איתה עשתה לי סדר במחשבות ואמרה שיש 3 דברים לבדוק כדי להגיע למסקנות-

קודם כל להבין אם אני רוצה או לא רוצה ילדים ולהשלים עם התשובה.

הדבר השני לבדוק מבחינה פיזית מה מצב הפוריות שלי והאם אני יכולה להיכנס להריון.

והדבר האחרון זה לעשות תכנון כלכלי. כי גם עם שותף, עדיין יש הוצאות רבות – עלות גידול ילד עד גיל 18 הוא כמיליון שקלים.

אחרי חשיבה רבה, שיחות עם חברות ועם הפסיכולוגית שלי הבנתי שאין לי רצון להוליד ילד משלי. אם בנקודה עתידית תהיה לי אפשרות כלכלית, אני אאמץ.

למה לי פוליטיקה בעבודה?

שיחה באמצע היום הוציאה מידע שמאוד הרגיז אותי.

אני שונאת שמרכלים עלי ולא ממש יודעת איך להתייחס למידע שהגיע אלי היום.

לפני כמה חודשים היה תפקיד שחשבתי שיהיה שלי. היום מישהי סיפרה לי למה לא קיבלתי אותו.

לפני כשלוש שנים, כשהתחלתי לדבר בעבודה על הרצון שלי להתקדם, זומנתי לשיחה אצל אחד המנהלים הבכירים ששוחח איתי בצורה שפירשתי כמאוד ידידותית ובסוף השיחה אמר לי שהייתי יכולה מאוד להתאים לעבוד אצלו באגף, אבל כרגע אין תפקידים פנויים.

כשהתפנה תפקיד הייתי בטוחה שאקבל אותו, אבל לקחו מישהו אחר לאותו תפקיד ומאותו רגע בפעמים שבהם נתקלתי באותו מנהל הוא התחמק מקשר עין והיה נראה שהוא מרגיש לא בנוח בקרבתי.

היום גיליתי שהרושם שהשארתי עליו באותה שיחה היה משהו שאיים עליו ולפי גורם שלישי שהמידע עבר אליו, הוא אמר שהוא הרגיש שאני מנסה לנהל אותו וזאת הסיבה שהוא לא לקח אותי לתפקיד שהתפנה אצלו.

הייתי בהלם. זה עצוב שהוא לקח את המוטיבציה הגבוהה שהיתה לי להתקדם ופירש את זה להתנהגות שתלטנית ומאיימת.

ומה שהכי מפריע לי זה שהוא הלך ושיתף בתחושות האלה גורם נוסף שהעביר את הדברים לאותה אחת שסיפרה לי אותם.

האם זה שוב תז"ק? איך זה שמישהו כמוהו מאוים ממני? קשה לי מאוד להבין את זה.

יש לי כנס איתו בהמשך החודש ואני תוהה אם להתחמק מאותו כנס או ללכת ולהתעלם מקיומו.

קומנדו

היום בבוקר החלטתי להגיע לעבודה משוחררת.

שמחתי את התחתונים בתיק, למקרה שאשנה את דעתי בהמשך היום ויצאתי לי מהבית מאווררת ומשוחררת. נראה לי שאמשיך בהרגל הזה בחודשי הקיץ, זה הרבה יותר נעים.

אז מה מחזיק אותך בארץ?

ערב אחד אחרי שיצאתי מהאופרה, ישבתי עם חברה בפאב שכונתי.

היא לקחה יין, אני שתיתי מים ותוך כדי שיחה הצטרף אלינו ידיד שלה.

הוא נודד בעולם בשנתיים האחרונות, בזמן שהדירה שלו עוברת תמ"א 38. בתור עצמאי שהעיסוק שלו כולל מסחר אינטרנטי, לא ממש משנה לו איפה הוא חי, כך שבכל כמה שבועות הוא חי במדינה אחרת.

עכשיו כשהבניה הסתיימה, הוא חזר לבדוק שהכל תקין ולחפש שוכרים לדירה כדי שהוא ימשיך לנדוד.

"מה מחזיק אותי בארץ?" עבודה, דירה, חתול, משפחה – נתתי לו את הרשימה המלאה והסברתי לו שאני לא בשלב בחיים שאני יכולה לעזוב את הכל ולנסוע אל הלא נודע.

אחרי שחזרתי הביתה שאלתי את עצמי שוב את אותה שאלה והאם מעבר להרגל יש לי גם רצון להמשיך בחיי השגרה.

אחרי מחשבה הבנתי שכאן הבסיס שלי, אני לא יכולה לדמיין את עצמי חיה במקום אחר, אבל כן הייתי שמחה לעשות טיול גדול של חודשיים- שלושה.

רוב הנשים בנות גילי לקחו לפחות פעם בחייהן חל"ת כשיצאו לחופשת לידה, אני לא לקחתי. פתאום התחלתי לחשוב שאולי זה משהו שכדאי לשקול- לחסוך סכום כסף שיספיק לי לטיול שאני רוצה ולצאת לחופשה ארוכה, רחוק מכאן...

רגע אחרי שהמחשבה הזו עלתה היא ירדה מהפרק, כי גם אם בעבודה יקבלו את הרעיון שלי ויאשרו לי לצאת לאותה חופשה ארוכה, אני לא יכולה לקחת את החתול איתי ולא מוכנה להסתכן בשברון לב שלו. התקופה הכי ארוכה שנסעתי בעשור שהוא איתי היתה 10 ימים ואמרו לי שהוא היה נראה בדכאון. אולי בעתיד, כשתהיה אפשרות כלכלית מתאימה אוכל למצוא לו קאט סיטר שתגור איתו ולנסוע.

סופשבוע

הגיע ובא..

אני מלאה באנרגיות טובות ומסוקרנת איזה הפתעות יגיעו.