| |
|
 כינוי:
מין: נקבה תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2002
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
| 7/2002
מי צריך ימים כאלה?
טייסת אני כבר לא אהיה
שיגעו לי ת'שכל (אם נשאר משהו ממנו).
מה כבר ביקשתי? עבודה בשכר לא רחוק מהמינימום, במשמרות, שאפשר לשלב עם הלימודים.
אין לי בעיה להרוויח שליש מהמשכורת בעבודה הקודמת שלי, אני מוכנה להקריב חלק מסופי השבוע שלי, מסכימה לעשות עבודה מונוטונית של מוקדנות אבל אם אני אצטרך לעבור עוד יום מבחנים כמו היום, נראה לי שאני אחליף כיוון ואלך לקבץ נדבות בצמתים.
היום התחיל במילוי טופס של 8 עמודים (לא שספרתי), שאלות על כל מה שעבר עלי מהיום שנולדתי – איזה תכונות חיוביות ושליליות יש לי, עד כמה אני דומה להורים, חוויות חיוביות ושליליות, עם איזה אנשים אני מתחברת, למה אני מתאימה לתפקיד (1. יש לי פה, 2. יש לי אוזניים, 3. אני מצליחה להפעיל את שניהם בו זמנית), אם ועל מה נשפטתי בצבא וכו'.
עוד כמה דפים של השלמת משפטים בסגנון של "הילדה בכתה כי" ,הילד עצוב בגלל (כיבו עליהם סיגריות?).
בהמשך היו מבחנים על מחשב – סדרות חשבוניות, מילים לועזיות, השלמת צורות, תרגילי מתמטיקה.
ואז הגיע רגע השיא – חילקו לנו דפים עם עיגול גדול שיש ב- 5 קצוות שלו עיגולים קטנים, צריך לסמן איקס באמצע, לשים את העט על האיקס ואז בעיניים עצומות לסמן מספר בכל אחד מהעיגולים הקטנים.
תרגילי קורדינציה? בכלל לא הגזימו... מה אני אמורה לעשות - לענות לטלפון או להטיס מטוס קרב?
שלב ב' היה ראיונות (לספר בע"פ את כל מה שכתבתי בשלב א') ודינמיקה קבוצתית ולבסוף קינחנו בסימולציות.
אחרי 4 וחצי שעות של זיבולי שכל הכניסו את כולנו לתוך חדר עם פסיכולוגית ואמרו שאף אחד לא עבר את המבחנים ולכן אין ממשיכים לשלב הבא (שסביר להניח שזו הדמיה של ניתוח מוח).
ואני שואלת – מה הבעיות שלכם? בשביל לענות לטלפון צריך לעבור יום של מבחני אישיות, מבחנים פסיכוטכנים ופסיכומטרים? למה שלא יעשו גיבושון וזהו?
חזרתי משם עצבנית כמו שלא הייתי הרבה זמן, הרבה מאוד.
בדיוק מיטל התקשרה, הרגיעה אותי ואמרה שהיא בדרך אלי ושנלך לסרט. "תוך חצי שעה אני אצלך".
חיכיתי וחיכיתי, ציפיתי וציפיתי ומי לא בא?
שלושת רבעי שעה אחרי התקשרתי והיא לא ענתה, שעה אחרי ניסיתי שוב ואין תשובה כשעברה שעה וחצי התחלתי לדאוג ואז התקשרתי ל- 144 וביקשתי מספרי טלפון של כל חדרי המיון בבתי החולים באזור והתקשרתי אליהם אחד אחרי השני, כדי לוודא שהיא לא שם.
היא נוהגת גרוע והיה לי ברור שאם היא לא מתקשרת ולא עונה לטלפון זה סימן שהיא עברה תאונה.
היא לא היתה באף חדר מיון ובגלל שגם לי יש גבולות ויתרתי על טלפון לאבו כביר.
עוברות חולפת להם שעתיים נוספות
ואני על קוצים, מנסה להתקשר שוב ושוב והיא לא עונה.
חשבתי לעשות סבב ב' לחדרי המיון, אבל עצרתי את עצמי.
כשכבר היה לי מושג כללי מה אני הולכת לומר בהספד שלה מחר החלטתי שאין ברירה וזה הרגע לערב הורים. טלפון מהיר לאמא שלה (שחזרה על המילים "אוי ואבוי" שוב ושוב), העלה שהיא לא דיברה איתה בשעות האחרונות.
אמא שלה התקשרה אליה ואז קרה נס, ממש תחיית המתים! מיטל ענתה לה לטלפון ואמרה שתוך 5 דקות היא מתקשרת אלי ושאין לי מה לדאוג.
אין לי מה לדאוג? לפני כמעט 4 שעות היא אומרת שהיא בדרך ומאז נעלמים העקבות שלה?
תירוץ צולע או שקר מקרטע?
לא חטפו אותה חייזרים. היא הקפיצה חבר מהעבודה הביתה וכשהיא היתה בדרך אלי היה חפץ חשוד, מה שגרם לפקק היסטרי (ציטוט: "המכוניות עמדו במקום ולא זזו") וברגע זה ממש נגמרה לה הסוללה בפלאפון.
קורה שיש חוסר מזל, אבל יש חור ענק באליבי – איך אמא שלה הצליחה להתקשר אליה דקה ורבע אחרי שאני ניסיתי?? זה סוג חדש של בטריה שעושה סלקציות?
היא אמרה שאין לה מושג איך זה קרה ושוב התנצלה על מה שקרה.
ומה כבר יכלתי לענות? "העיקר שאני לא צריכה ללכת מחר להלוויה".
אולי אני אשמין קצת?
החלטתי לעודד את עצמי, אז הוצאתי מהארון את המכנסיים שלבשתי לפני הדיאטה ואת הג'ינס שקניתי שבועיים אחרי שהשתחררתי מהצבא. הראשונות שחו עלי בצורה מפחידה והשניות היו קצת גדולות, מה שאומר שירדתי קצת יותר מדי במשקל.
אני נהנית להסתכל על הבטן השטוחה שלי ועל הפרופיל של התחת שלי, אבל מציק לי שיש כמה עצמות בולטות.
אני כבר לא מתלהבת מאוכל כמו פעם, הוא לא גורם לי להיות מאושרת ובגלל החום בקושי יש לי תאבון, אז למה לי להאביס את עצמי?
עוד מעט מתחיל חודש חדש ואני מקווה שהוא יהיה חיובי יותר מהקודם. חייב להיות טוב, לא?
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
