ספינת טירוף

לא יאמן...

עברו ארבעה ימים.

ואני מרגישה כאילו עברתי מעולם אחד לעולם אחר.

ואם תשאלו איזה עולם אני מעדיפה, אז כמובן, את העולם הזה.

סיימתי עם הבגרות, בקרוב גם עם העבודה, והכי הכי חשוב, אני חופשיה, ואני מאושרת.

הסוף שבוע האחרון היה מושלם, אחד השבתות היותר כייפיות שחוויתי.

וגיליתי משהו מאוד חשוב שהכניס אותי הרבה למחשבות, הייתי מספיק חופשייה רגשית בכדי להתחיל קשר חדש.

ופתאום אני מבינה, שכבר בערך חודש וחצי אני לא אוהבתי אותו, ולא נמשכתי אליו עוד, ופשוט לא רציתי עוד.

ואני כ"כ שמחה שזה נגמר.

כאילו קיבלתי את עצמי בחזרה, ועם הטבות.

טוב לי, ואני שמחה ומרוצה ממה שקרה בשבת.

תמיד אהבתי את יעקב ממש, הוא תמיד היה אחד האנשים שהכי הערכתי, אהבתי ושמחתי לפגוש.

ווופסה, גיליתי שאני גם נמשכת אליו.

והוא רוצה לנסות, וכנראה מאוד.

וגם אני רוצה לנסות, עצם המחשבה על זה כבר מעלה לי חיוך, אז למה לא?

אני נהנת!

זה הכי הכי חשוב לי כרגע.

ואדיר פשוט מאוד, לא מעניין אותי.

כאילו אנחנו לא ביחד כמספר החודשים שהיינו ביחד.

הכל עבר והתנדף, אפילו עצובה לא ממש הייתי.

מוזר.

אבל מה אכפת לי, אני שמחה ומאושרת וגם אם ידרסו אותי זה לא יהרוס לי את המצב רוח.

החיים הטובים :)