For those who understand, no explanation is necessary; for those who don’t, nothing will do.

לא כתבתי כאן מעל שנה. איזה הזוי. מרגיש כאילו עבר רק שבוע.

אני מניחה שהסיבה שאני כותבת כאן אחרי כמעט שנה, בידיעה כמעט מוחלטת שאף אחד ממי שתמיד היה קורא כאן - כבר מזמן לא ביקר, בגלל שאני בסטלה כבדה.

מה יש לי לספר לכם...?

ממ..

(זה השלב שאני מתחילה לתהות עד כמה באמת אפשר לפתוח כאן דברים, בלי שאפאחד ידע או יכיר אותי)

האמת היא שעבר עליי כלכך הרבה בשנה האחרונה, שאין לי מושג מאיפה להתחיל.

טוב, לגבי הפרעות האכילה, אני כבר לא מגדירה אותן ככאלה.

כן, לפעמים יש לי איזה קול קטן שמהדהד, או מחשבה ארורה שמתרוצצת מנסה ליצור סכסוכים, אבל בתכלס, אם נודה בזה, אני כבר רגילה. איכשהו.

טוב, וואו, מאוחר. או... ממש ממש מוקדם. אעדכן...מתישהו.

שלומות