חיי ההומלס שלי

אני לא מאמינה, עם כל החירפונים של היום בעבודה- "כן תבואי, אל תבואי, כן תבואי, לא לא צריכים אותך, איפה את לעזה, למה באת לכי הביתה, למה הלכת??" היה לי היום דיי הרבה מזל. במיוחד בהשוואה לימים רגילים. אני הייתי באריאל, אחרי שכמעט חודש לא הייתי, הייתי שם כמעט 6 שעות וחשבתי שיהיה רק 4, אני עישנתי רק4 חפיסות סיגריות במקום 6, החזרתי חלק מהחובות שלי, (חוץ מטנ'גו שלא רצתה לקחת את הכסף, ואני אחושרחוטה נעלבתי עליה!!!), ועוד כשנסעתי הביתה בכלל היה לי מזל ענקי. אני כבר התקוננתי נפשית להליכה מתחנה מרכזית בתל אביב עד לנאות רחל בחולון ברגל, וכשעברתי עם 186 בהמסגר- אקפתי 74!! וביקשתי מהנהג והוא עצר לי בתחנת אגדים, וקפצתי ישר על 74. אז במקום ללכת ברגל שעה הלכתי 15 דקות שלמות!!! ואי איזה מאושרת אני.

וכן יצא לי פוסט של ילדה בת 12. ואני עייפה תחת, ורוצה לישון נורא, ואני מחקה עד שהיו לי מים להתקלח.

וזה כמובן מעניין את כל העולם. חח.

הא ועוד משהו שמאוד הפליא אותי היום- אמא שלי אמרה לי שלום. ועוד לא עם הטון הרגיל שלה- "למה לעזה לא מתת בדרך", אלא בצורה נורמלית לגמריי. נירא לי היא חולה או משהו.

וזה סתם תומנה מחורפנת, בדיוק כמו מצב הרוח שלי עכשיו. חח.

וכן בא לי להשתקר אחושרמוטה עכשיו.