חיי ההומלס שלי

ביום רבעי יש לי מבחן באוניברסיטה, ואני רק לפני איזה שעתיים סיימתי להדפיס את כל החומר, יצא ממש "קצת"- 108 עמודים. אז עד יום רבעי אני אמורה ללמוד את כל זה, ועוד יותר גרוע- סתם ללמוד לא יעזור, זה מבחן עם חומר פתוח וצריך לדעת ליישם את מה שלמדתי. מכיון שזה מבחן במשפטים אני אמורה לדעת בנוסף עוד יותר מ20 חוקים עם כל הסעיפים ותת סעיפים של כל חוק, ולעיתים זה מגיעה לרמות של "אחרי כמה שנות עבודה שופט של בג"צ יוצא לגימלה?"

בעבר הרחוק כאשר עוד הייתי קטנה קראתי איזה ספר שאם אני לא טועה ניקראה "מסביב לעלולם ב80 יום על כדור פורח" או משהו כזה, אז עכשיו אני משווה מה יותר גרוע: להיתקע בין יבשה ואויר לשמונים יום בדבר מאוד בטיחותי כמו כדור פורח, או להיתקע במבחן במשפטים?

מה דעתכם בנושא?

החיים שלנו בנוים מדברים קטנים, מהרבה דברים קטנים, לא יודעת למה אבל אצלי הם לרוב רעים.

כל מי שאתמול עשה בגרות בספרות יבין למה קשורה הכותרת, לשאר אין לי כוח להסביר, וזה עוד במקרה שמישהו יכנס לכאן בכלל, וממש לא נראה לי שזה יקרה.

אנה עיצבה לי ת'בלוג מחדש, ועכשיו הוא אפילו נירא כמעט אנושי שבשבילי זה כבר שיא חדש. (כן כן, בשבילי, אפילו שלא אני עשיתי את זה). 

בגרות בספרות שכתבתי שעה וחצי מלאה במקום שעתיים ושלושת רבעי שנתנו לנו, ושש עמודים שלמים לעומת 12-13 של אנשים נורמליים, חממ מעניין כמה אקבל? 40 מתוך 1000?

הנסיעה לאריאל לא ענתה לציפיות שלי- שלג לא ראיתי. אוף אני 10 שנה בארץ ואני כבר לא זוכרת אך הוא ניראה אבל לא, שם למלא החליטו שאם ואסיה באה לאריאל אז לא צריך לרדת שלג- עוד דבר קטן ורע.

וכן חיי עכשיו עוברים בחיפושים אחר דברים קטנים ורעים.

חיי נימצאים בפח זבל שנקרא שכונת שפירא- כדור הארץ.

אסיים עם מילים של שיר שאני אוהבת בזמן האחרון

 Ангелы здесь больше не живут