חיי ההומלס שלי

אניה אני שונאת אותך.

בגללך המרפי המזדיין הזה עבר גם עלי. אתמול, או יותר נכון כבר היום בלילה ניגמרו לי סיגריות.

אז לקחתי את האשראי, ואת הת.ז שלי והלכתי לקיוסק שמתחת לבית. הוא היה סגור. אז עליתי לקיוסק שבפינת מעפילים דוב הוז. הוא לא קיבל את האשראי. אז הלכתי למזרחי כדי למשוך כסף. כספומט לא עבד. הלכתי לארגמן לקיוסק אחר. לא הייתה לו מכונת אשראי. אז חזרתי לדיסקונט למשוך כסף. כספומט אמר שטעיתי בקוד. חשבתי שהכספומט לא בסדר, הוא כבר עשה לי את זה פעם. אז הלכתי לכספומט הפולים, פינת אילת יוספטל. שם כספומט אמר אותו דבר. חזרתי הביתה. לקחתי קוד. חזרתי לארגמן וקניתי סיגריות.

ושתבינו כל זה אחרי נפילה רצנית כשאני בקושי הולכת, יד שמול בכלל בקושי מרגישה, ויש כעבים בגב.

ועוד לא היו לי סיגריות, ואני גם יצאתי בלי מוסיקה.

אניה, אני שונאת אותך, כבר אמרתי את זה נכון??

Выжить

Боль, твой лучший друг

Всплеск эмоций может стать фатальным

Тени друзей и их рук

И страх что стал иррациональным

Отпустить прошлое в бездны пучину

Почувствовать вкус свободы и надежды

Просто жить, не находя цель, или причину

Забыть громкий крик, и клятву вендетты

Смеясь пройти по переулкам

С любимой музыкой в груди

Не искать свет в душе, по закоулкам

Улыбнутся, и сказать себе ЖИВИ.

וזה סתם עוד יצירה ברוסית שכתבתי לפני שלוש דקות.

מגיע לי פרס נובל! חע!

רק אני יכולה להביא את ההורים המזדיינים שלי לי מצב שהן רצות כמו מחורפנות (למה כמו???) בכל הדירה וצוכרות, עלי, ואחת על השניה, בזמן שאני יושבת בחדר, צוחקת עליהן, (ולהן בפרצוף), מעשנת וכותבת בבלוג....

והכל התחיל מזה שאמרתי את האמת בפרצוף. כרגיל. באמת,כל פעם שאני מתחילה לעבוד רציני- מתברר שהכסף ניגמר עוד יותר מהר, בהשוואה לאותם הזמנים שלא עבדתי רציני. אז אמרתי את זה. אז התחלו הצרכות ומרוצי הפילים בדירה. בו'נה אני מרחמת על השכנים מלמתה.

אני לא מבינה את עצמי, זה אמור להכעיס או להעליב אותי, אבל זה מצחיק, זה אחו שרמוטה מצחיק!!!

אני יושבת וצוחקת לי בחדר, והן רק רצות מזה עוד יותר.

 יאי נירא לי שברו עוד איזה חלון. חח

ככה צריך לאמן ספורטאים לאולימפיאדות.

חממ, ממתי סבתה, שלי שתמיד בקושי יכולה ללכת, רצה בכזאת מהירות?? בליאד טנק ממלחמת העולם השניה.

זה מזכיר לי שיר ששמעתי באריאל " איפה שיתקעו טנקים גמרנים יעברו פאנקים רוסים". עכשיו בשינוי לסצנה שאני עכשיו רואה: "איפה שיתקעו טנקים גמרניים תעבור משפחת הפילים". חחחח

אה עכשיו אני יודעת מה נישבר- אחת הדפוקות, מרוב הצרכות עוד לא הבנתי מי מיהן( ואפילו שיש רק שתיים הן רצות וצורכות כמו איזה מאה אלף, וכבר יש לי סכרכורת מזה), שברה את הדלת לשירותים. הזכוכית דווקה נישארה בסדר. רק שהדלת עכשיו קצת עקומה כזאת. נו טוב, מקסימום יסריח על כל הדירה, כשסבתה שלי תיכנס לשירותים.

בו'נה לחיות איתן- מיום ליום יותר ויותר מעניין.

עולה לי עכשיו מחשבה מרתקת מאוד לראש. במטבח נישארו שאיריות של חצי אבטיח. קליפה של החצי הזה שלמה. אז אולי לשים לאחת מיהן את הקליפה בפרצוף? לפחות לכמה זמן יהו פחות צרכות. חח. מצעד שני חבל שאין שתיי חצאים. טוב נו לפחות משהו.

אין דבר יותר טוב מלהרגיש את האויר. לא סתם לנשום, לא פשוט להיות בסביבת אויר, שזה הגיוני בכדור הארץ, אלא באמת להרגיש את האויר. עם כל תא בגוף. להרגיש, ולהפנים. כי מאוד יכול להיות שזאת הפעם הרחונה בחיים. אני לא מאמינה, אני הייתי בטוחה שלא אשכח את ההרגשה הזאת באמת להבין מה זה חיים. אבל שכחתי. ומישהו שיושב שם לבלא כניראה לא אהב את זה. אז הוא הזכיר לי שוב. עוד סוד קטן שתמיד יהיה בליבי. אני אשכח את התחושה, נכון, אבל אני עדה שזה קרא. 

פשוט להרגיש את האויר.

תמיד רציתי שתיהיה לי מערכת שעות יומית, שבה אני תמיד עדה מה ומתי אני עושה. עכשיו יש לי אחת כזאת:

לעבוד 9 שעות, לא לישון, לעבוד 13 שעות, לישון שעתיים, לעבוד 12 שעות, לישון שעתיים, לעבוד 10 שעות, לא לישון.

יאי....

עוד שבוע של חיים כאלה ומי שקורא איתונים ימצא איזה כתבה על התאבדות בארומה הנמל, בעזרת מכונת גזר/ מכונת אייסים/ מדיח כלים/ סנדביץ' חביטה...

חמממממממ, אני כבר לא יודעת איפה החיים שלי נמצאים. אפילו מיץ של הזבל זה רק תאור כללי. מתברר שהורים מזדיינים שלי מתכוונים להמשיך את החוזה המזדיין הזה שניגמר ב19 בפברואר, אד קיץ 2009, כי בקיץ יותר כל למצוא דירות יותר טובות. מאיפה הם הפליצו את זה אני אפילו לא שואלת כבר. אבל עכשיו כל יום מזיינים לי ת'שכל כדי שאני אסכים להישאר איתם עוד חצי שנה. כן בטח, אני חייה כבר כמה חודשים רק עם המחשבה "סוף פברואר, סוף פברואר, סוף פברואר!!!!" ועכשיו אני אסכים כל יום ליראות את הפרצופים שלהם עד איזה יוני/יולי. אני כבר לא מדברת על זה שאני לא אתן להם למשוך ממני עוד כסף. כבר מספיק משכו, וימשכו עוד יותר. נימאס לי להיות כספומט בליאד!!!

אני עובדת מלא כדי שיהיה לי כסף- ובסוף מתברר שאין לי כסף. ואני עלי מבזבזת איזה 150 שקל.

__________________________

לעזה מלא זמן לא הייתי באריאל, עם לא להחשיב את אותו היום ראשון שבאתי ל 6 שעות, לא הייתי באריאל כבר חודש! אני מתגעגעת אחו שילינג לעיר ולאנשים. בעעעעעעע. אין כוח. אני אחשוב על משהו כדי השבועה או לפחות שבועה הבאה איכשהו לבוא. אבל לא נירא לי שיצא מזה משהו..

_________________________

אני בן אדם מוזר מאוד. יותר מידי. איזה בן אדם נורמאלי אחרי 8 שעות עבודה, פיזית, קשה, כשנישאר לו לישון 4 שעות ילך לשחק כדורגל?  אני. וכן אני כבר שכחתי אך משחקים בכלל. להרים כדור אני לא יכולה. בסוף שחקתנו גם כדורגל, וגם כדורסל, והכול עם כדור שמיועד לכדורגל. והייתי מאושרת, עם כל המיליון פשלות שעשיתי. וצחקתי גם על עצמי וגם על מיק. קיצר אני מאושרת, ואפילו פחות עייפה, איכשהו אני נחתי נפשית, וגם פיזית. הא, ובזמן האחרון אני יותר מידי נקשרתי למיק.

הפוסט הזה יצא לי מה שברוסית ניקרא "Начала за здравие, закончила за упокой"