הבנאדם היה חבר שלי פחות מחודש.

והספיק כבר לבגוד באמון שלי בו.

ובי (ויותר מפעם אחת, ויותר מעם מישהי אחת)

אנחנו אפילו לא נפרדנו.

הוא שכח אותי לגמריי.

כבר עבר יותר מחצי שנה

 וראיתי אותו לפני פחות מחודש..

אפילו נתתי לו ת'כאפה של החיים שלו.

אבל אני עדיין חושבת עליו.

אני לא אוהבת אותו זה בטוח.

אבל למה?

אתמול האמריקאי שלי שלח לי הודעה

 אחרי שנה שלא דיברנו

והוא אמר לי שהוא מתגעגע.

אבל הוא חיי בצד השני של העולם.

כשהיינו ביחד לא חשבנו שאחרי חודש זה ייגמר

 וכנראה לא נראה יותר אחד את השני.

למרות שזה היה אחד החודשים היותר טובים שלי.

אבל אז הוא סיפר לי שיש לו מישהי חדשה.

ואז כבר ידעתי שגם אותו אני צריכה לשכוח.

אני שונאת לשכוח אנשים.

קשה להפרד מאנשים.

אבל בזמן האחרון זה קורה יותר מידי..

ידיד שלי כולה טס לשבוע

וכבר לא מצאתי את עצמי.

אז בנאדם שהיה איתי ואני לא אראה יותר לעולם?

איכשהוא יוצא שכל בנאדם שאני איתו ..

או שאני לא יכולה להפגש איתו.

או שבשלב מסוים הוא פשוט משעמם אותי.

ואני שונאת את זה.

ונמאס לי מזה.

אני רוצה מישהו שיהיה איתי יותר מחודש

יותר משלושה.

אני רוצה מישהו שיהיה איתי הרבה זמן.

ורצוי גם שלא יחשוב על סקס כל החיים שלו.

אבל כל בן ששומע את זה...

לוקח ת'רגליים שלו והולך.

תמונה טובה- תקופה טובה..

עריכה: 10.9

מי שצילצל להורים שלי ואמר להם שאני יוצאת עם ערבי

ושהוא/היא ראה אותי מתנשקת איתו

אז קפצו לי.

להורים שלי לא ממש אכפת.

מיצדם שאני אצא עם דרוזי ששונא יהודים העיקר שטוב לי.

חוצמזה שהם גם לא מאמינים למי שצילצל/ה

בקיצור יצאת הומו/לסבית.

וזין עליך!

=]