היה לי המון השראה כשבאתי לרשום את הפוסט הזה.

אבל איכשהו היא נעלמה .

עיצבתי פחות או יותר מחדש, צבעים וזה..

ורקע..

יש לי את מוגלי.

לא יודעת אבל כשצילמתי את התמונה הזו אני זוכרת שאמרתי שיום אחד אני אתגעגע לקיר הזה.

אז ,לא ידעתי כמה שאני צודקת.

הקיר הישן של הבית השני.

במקומו עכשיו יש קיר מזעזע..

זה ניהיה מן הרגל כזה, לבוא ולהסתכל על הקיר ולחייך כשאני רואה את מוגלי.

עכשיו ההרגל השתנה, אני כבר לא מסתכלת על הקיר הזה.

הוא ניהיה פשוט מזעזע.

כמה זיכרונות נמחקו יחד עם המוגלי הזה.

חבל.

טוב לפחות נשאר ממנו משהו..